הנאצים כבר קראו בשמו להוצאה להורג - ואז הוא ביקש בקשה אחת

הגאון רבי חיים קרייזוירט זצ"ל, אב"ד אנטוורפן, סיפר:

בהיותו נער צעיר לימים שלחוהו הוריו ללמוד בישיבה מרוחקת מרחק רב מהבית. בישיבה לא הייתה פנימייה וגם לא חדר אוכל. הבחורים היו "אוכלים ימים" אצל בעלי בתים שניאותו לתת להם ארוחה אחת ביום. ככל שהבחור התבגר, והיה לו ותק גדול יותר בישיבה, זכה להתקדם בתור ולקבל מקום לאכילה ולשינה, קרוב יותר לישיבה.

בכניסתו לישיבה אכל אצל בעל בית שגר במרחק ארבעה קילומטרים מהישיבה, וישן בחנות ירקות, שבעליה הסכים שיישן שם כדי שישמש כשומר על החנות בלילה מפני גנבים. היה מניח מזרון מתחת לדלפק וישן שם.

כעבור ארבע שנים, התקדם בתור וזכה לאכול אצל בעל בית שגר קרוב לישיבה, ולישון בעזרת הנשים של הישיבה, על גבי מזרון שהונח על הספסלים. היה זה עבורו ממש גן עדן: לא צריך ללכת ארבעה קילומטרים כדי לאכול ארוחה, ולא צריך לישון על ריצפה בחנות ירקות.

בזמן אלול הראשון, נכנס ללמוד בישיבה בחור חדש, כבד ראייה. הבחור פנה אליו ושאל אותו היכן הוא יכול לאכול ולישון?

"באותו רגע", סיפר רבי חיים, "הרהרתי בליבי: מה אמַֹר לו למסכן? שיגשש ארבעה קילומטרים כדי להשיג ארוחה? שיישן מתחת לדלפק של חנות ירקות? אמרתי לעצמי: 'מצווה הבאה לידך אל תחמיצנה'!

"ואז פניתי אליו ואמרתי: 'תוכל לאכול בבית הסמוך לבניין הישיבה, ולישון בעזרת הנשים'.

"ויתרתי לו, ואני איבדתי את תורי והמשכתי בהסדר הקודם".

כעבור זמן מה נכנסו הגרמנים ימ"ש לעיר. הם הגיעו גם לבניין הישיבה, שמנתה שלוש מאות בחורים, וכיתרו אותה מבחוץ כדי שאף אחד לא יוכל לברוח.

עלו לעזרת נשים, ואחד מהם הקריא - מתוך רשימה מדוקדקת - שֵׁם אחר שֵׁם, וכל בחור שנקרא בשמו היה צריך לעלות למעלה, לעזרת נשים. חייל נוסף היה יורה ירייה אחת בראשו, ועוד אחד זורק את גופתו מבעד לחלון החוצה.

אי אפשר לתאר במילים את הבכיות הנוראות, את התפילות. כולם עשו ווידוי.

ה'מכונה' הגרמנית עבדה כמו בסרט נע: בחור אחרי בחור. כולם נהרגו על קידוש השם. הי"ד.

"חיים קרייזוירט", רעם קולו של הגרמני.

"עליתי ברגליים רועדות לעזרת נשים", סיפר רבי חיים, "נשאתי עֵינַי למרום ואמרתי:

'ריבונו של עולם, אני מאמין באמונה שלמה שכל דעביד רחמנא לטב עביד. עֲשֵׂה בי כַּטּוֹב בעיניך. אולם זכור נא לי את הוויתור שוויתרתי לאותו בחור!'

"ובאופן מופלא ביותר, ממש בבחינת לא יאומן כי יסופר, הקצין היורה הביט בְּעֵינַי, ואמר:

'אני בטוח שההורים שלך מצפים לראות אותך. אני אתן ירייה באוויר, תעשה את עצמך נופל, ואני אזרוק אותך מבעד לחלון. תשכב שם על הגופות עד שנעזוב את השטח ואז תברח'.

"וכך היה! חיי ניצלו בנס גלוי", סיים רבי חיים את סיפורו.