זעקתו של האב השבור הגיעה אל הבעל שם טוב הקדוש לאחר שכבר ניסה הכול. בנו חלה במחלה קשה, מצבו הידרדר, וכל המאמצים להביא לרפואתו לא הועילו. כשהתייצב בפני הצדיק, הדמעות כבר דיברו במקומו.
"רבי, אתם חייבים לעשות נס ולהציל את הבן שלי", התחנן האב.
הבעל שם טוב שמע את הדברים והבין כי מצבו של הילד חמור מאוד. אלא שבמקום לקרוא לחסידיו או לאסוף מניין של צדיקים לתפילה, הוא פנה לעוזרו והורה לו לעשות דבר בלתי צפוי לחלוטין: לצאת אל העיירה ולהביא אליו עשרה יהודים גנבים.
העוזר התקשה להאמין למשמע אוזניו. עשרה גנבים? דווקא עכשיו, כאשר חייו של ילד מוטלים על הכף?
אך הבעל שם טוב לא הסביר. הוא רק ביקש ממנו להזדרז.
העוזר יצא אל רחובות העיירה והחל במשימה החריגה. הוא עבר ממקום למקום, איתר יהודים שהיו ידועים כמי ששלחו את ידם בגניבה וניסה לשכנע אותם לבוא עמו אל הצדיק. אחד הצטרף, אחריו הגיע נוסף, וכך, לאחר חיפושים ומאמצים רבים, הצליח לבסוף לאסוף מניין שלם.
עשרת היהודים הגיעו אל הבעל שם טוב. הצדיק דיבר עמם, ולאחר מכן הם נעמדו יחד לתפילה על הילד החולה.
אלה לא היו האנשים שמישהו היה בוחר באופן טבעי לתפילה מיוחדת שכזו. ובכל זאת, באותם רגעים הם עמדו לפני הקב"ה כעשרה יהודים והתפללו מעומק ליבם לרפואתו של ילד שלא הכירו.
ואז הגיעה הבשורה.
מצבו של הילד החל להשתפר. הוא התחזק, התאושש ובתוך זמן קצר כבר עמד שוב על רגליו. האב, שהגיע אל הבעל שם טוב כשהוא שבור וחסר אונים, זכה לראות את בנו שב לאיתנו.
השמחה הייתה עצומה, אך בקרב החסידים נותרה שאלה שלא נתנה להם מנוח: מדוע היה צורך דווקא בעשרה גנבים?
אם נדרשה תפילה של מניין, אפשר היה לכאורה לכנס עשרה צדיקים, תלמידי חכמים או לכל הפחות יהודים כשרים ופשוטים. מה ראה הבעל שם טוב לבחור דווקא באנשים שהיו ידועים במעשיהם השליליים?
החסידים חששו לשאול, עד שאחד מהם אזר אומץ ופנה אל רבו.
תשובתו של הבעל שם טוב גילתה את עומק המעשה כולו.
הוא הסביר כי מצבו של הילד היה קשה כל כך, עד ששערי השמים לתפילות עליו היו כביכול סגורים ונעולים. וכאשר השער נעול היטב, צריך מישהו שיודע לפרוץ אותו.
לכן, הסביר הבעל שם טוב, הוא ביקש להביא דווקא גנבים: מי שיודעים לפרוץ מנעולים בעולם הזה, אולי יצליחו בכוח תפילתם "לפרוץ" גם את השערים הנעולים בשמים.
אלא שהמעשה לא הסתיים ברפואת הילד.
הבעל שם טוב לימד בכך יסוד גדול בעבודת ה': גם כוח שאדם השתמש בו למקום שאינו ראוי יכול להיות מנותב מחדש לעבודת הבורא. הכוחות עצמם ניתנו לאדם משמים, ובידיו הבחירה לאן להפנות אותם.
אותם עשרה יהודים הגיעו כשהם מוכרים כגנבים, אך באותו מעמד התגלה בהם דבר עמוק הרבה יותר. במקום לפרוץ כדי לקחת, הם "פרצו" כדי לתת. במקום להשתמש בכוחותיהם לעבירה, הם עמדו יחד ושפכו את ליבם בתפילה למען יהודי אחר.
וכך, באותה שעה, לא רק ילד חולה זכה לרפואה. גם בתוך נשמותיהם של אותם יהודים התעורר מחדש הניצוץ שהיה חבוי בהן - הגעגוע לקב"ה, כוח התפילה והקשר שלעולם אינו אובד.
