איזה צדיקים נפטרו בחודש אלול?

שרה אמנו - נולדה באור כשדים, אשת אברהם אבינו ובנה יצחק אבינו. האם הראשונה מארבע האימהות, מופיעה בספר בראשית. הסתלקה בגיל 127, ציונה נמצא במערת המכפלה בחברון.

רבי דוד הנגיד, נכד הרמב״ם. נולד בקהיר במצרים, בשנת (1212) לאביו רבי אברהם בן הרמב״ם. אחד מספריו הוא "מדרש דוד" - ביאור לפרקי אבות ועל התורה. הסתלק בשנת 1300, והובל לקבורה בטבריה נטמן בסמוך לקבר הרמב״ם (סבו).

האדמו"ר מוויז'ניץ, המכונה "הדמשק אליעזר" על שם ספרו. רבי אליעזר הגר נולד בויז'ניץ לאבי רבי ישראל הגר בעל ספר 'אהבת ישראל". בשנת תרפ"ב, הוכתר הרבה של ויז'ניץ והקים את ישיבת ויז'ניץ. בשנת תש"י (1944) עלה לארץ ישראל טנקים את ישיבת ויז'ניץ בתל אביב. הסתלק בשנת ה'תש"ו (1946) בגיל 55, נטמן בהר הזיתים בירושלים.

רבי אברהם יצחק הכהן קוק, המכונה הראי"ה ראשי תיבות של שמו. נולד בשנת ה'תרכ"ה  (1865), למד בישיבת וולוז'ין במחצית הנציב מוולוז'ין. היה הרב הראשי לישראל האשכנזי הראשון. כתביו  הם כתבי הראי"ה. הסתלק בשנת ה'תרצ"ה  (1935)ונטמן בהר הזיתים בירושלים.

רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק המכונה "אור שמח". נולד בליטא בשנת ה'תר"ג (1843) לאביו רבי שמשון קלונימוס הכהן ולאימו הרבנית אסנת. בשנת ה'תרמ"ח (1888) התמנה לרב ליטאי בעיר דווינסק. בהיותו בגיל 17 בלבד כתב את הספר המפורסם "משך חכמה" ויצא לאור לאחר פטירתו. ספר "אור שמח" הוא פירוש על הרמב״ם, וספר "חידושי מאיר שמחה" על התלמוד הבבלי והתלמוד הירושלמי. הסתלק בשנת ה'תרפ"ו  (1926) ונטמן בעיר ריגה בירת לטביה.

רבי צבי שלמה בידרמן, המכונה רבי דוד'ל, האדמו"ר הרביעי מלעלוב. נולד לאביו רבי אלעזר מנחם מנדל בידרמן ולאמו הרבנית מאטיל פייגא, בתו של ה"חוזה מלובלין". היה ממונה על כולל ורשה, עמד בראש ישיבת "חיי עולם". דברי תורתו יצאו לאור בספר "ליקוטי דברי דוד" בשנת ה'תשכ"ח. הסתלק בשנת ה'תרע"ח  (1918)ונטמן בהר הזיתים בירושלים.

הרב שמשון חיים נחמני, המכונה "זרע שמשון". נולד לאביו רבי נחמן מיכאל נחמני, בשנת ה'תצ"ד (1733) נישא לדבורה ובשנת ה'תצ"ט (1739) התמנה לרב העיר רג'ו באיטליה. בנו היחידי נפטר בחייו, ובעקבות כך הדפיס בחייו את ספרו "זרע שמשון", פירוש על חמישה חומשי תורה וחמש מגילות. וכן גם את ספר "תולדות שמשון" על מסכת אבות. רבי שמשון חיים נחמני הבטיח שכל הלומד בספריו יזכה לראות בחייו ברכות וישועות מופלגות. ציווה בצוואתו לחלק את כל רכושו לעניים. הסתלק בשנת ה'תקל"ט (1779) ברג'ו שבאיטליה, מקום קבורתו לא נודע.

רבי אליהו חיים, אביו של ה"בן איש חי". נולד לרבי משה חיים ולאמו מרים. רבו היה אביו רבי משה חיים. חיבוריו: מדרש אליהו - ביאורים, רמזים בדרך הסוד. נישא למזל טוב בת הרב מאיר חי מעתוק. היה בעל חסד גדול. ואפילו ה"בן איש חי" העיד על אביו שכיס מיוחד בחליפתו ייחד אך ורק לעניים, ובכל יום היה מפריש מספר פעמים לצדקה. צאצאיו הם רבי יוסף חיים, רבי משה, רבי יחזקאל, רבי ניסים ובתו פרחה. היה רב, פוסק, דרשן ומקובל. אחד ממנהיגי הקהילה היהודית בבגדד. הסתלק בגיל 52 בשנת ה'תרי"ט  (1859)ונטמן בבית העלמין במחלקת הרבנים בבגדד, סמוך למשפחתו.

רבי ציון מאיר חי עוזיאל, נולד בירושלים לרבי רפאל עוזיאל שהיה נשיא בית הדין הרבני בירושלים. אמו שרה בשנת ה'תר"ם (1880) משפחתו הייתה מיוחסת לרבנים שפעלה במשך הדורות בספרד (היה דור חמישי מרבי חיים פלאג'י רבה של איזמיר מצד אמו. שימש כרב הראשי הספרדי הראשון. התייתם מאביו בגיל 13 למד תורה בחיק רבי שמואל מסלנט ורבי יעקב שאול אלישר ושימשו לו כהרשאה להנהגה רוחנית. היה דרשן, פוסק הלכה, פייטן וראש ישיבה. היה בקי בענייני שחיטה, שימש כנשיא ישיבת פורת יוסף בירושלים. הסתלק בשנת בשנת ה'תשי"ג (1953) ונטמן בהר המנוחות בירושלים.

דן בן יעקב אבינו, בן בלהה צאצאיו הם שבט דן. מקור שמו מן הפסוק: "ותאמר רחל דנני ה' וגם שמע בקולי ויתן-לי בן על-כן קראה שמו, דן". נטמן על פי ספר הישר בנחלת שבט דן באשתואל.

רבי פנחס שפירא מקורית, תלמידו הקרוב של הבעל שם טוב. נולד בעיר שקלוב בשנת ה'תפ"ו (1726) . הסתלק בשנת תקנ"א (1791) ונטמן בעיר שפיטבקה אוקראינה. על מצבתו חקוקות המילים: פ"נ נפש אדוננו זוהר טמיר כפנחס בן יאיר רוח אפינו מורנו ורבינו רב פנחס בן אברהם...".

רבי שלום יוסף פרידמן, המכונה האדמו"ר מסדיגורה. אדמו"ר חסידי בנו הבכור של רבי ישראל פרידמן מרוז'ין. נולד בעיר רוז'ין ברוסיה בשנת ה'תקע"ג (1812) לאמו שרה. כתביו התפרסמו על ידי מכון תורת אמת. הסתלק בשנת ה'תרי"א (1851) בגיל 39 בלבד. נטמן בעיר לייפציג גרמניה.

רבי חכם מנחם מנשה. נולד בשנת ה'תרנ"ג (1892) בעיירת קאייק (בולגריה) בהיותו בן 10 אביו נפטר, למד בעיר מולדתו ובהמשך באיסטנבול למד אצל רבי שלמה אליעזר אלפנדרי. בגיל 18 נשא את הרבנית אסתר חרס. בגיל 20 גויס לצבא להשתתף במלחמת העולם הראשונה. בגיל 25 עלה לארץ ישראל, התיישב בירושלים והיה תלמידו של המקובל האלוקי רבי יהודה פתייה זצוק"ל. בשנת ה'תר"צ (1930) הקים את חברת 'אהבת חיים' שעסקה בהפצת תורה. הרב מרדכי אליהו זצוק"ל העיד שהיה אחד מ- ל"ו צדיקים. ספריו: אהבת חיים על התורה, ליקוטי מנשה הלכה ומוסר. הסתלק בשנת ה'תשכ"ח (1968) בגיל 76 נטמן בהר המנוחות בירושלים.

רבי פנחס בונים מפשיסחא. ממשיך דרכו של היהודי מפשיסחא. אביו רבי צבי הירש מחבר הספר "ארץ צביה" ואמו שרה, נצר לרבי יואל סירקיש (הב"ח). נולד בעיר וודז'יסלאב פולין בשנת תקכ"ה (1765). מילא את מקומו משנת תקע"ד. ספרו "קול שמחה". הסתלק בשנת תקפ"ז  (1827)ונטמן בעיירת פשיסחא שבפולין.

רבי חכם יוסף חיים, המכונה ה"בן איש חי" על שם ספרו. בן לאליהו חיים בן משה חיים ולאמו מזל-טוב. נולד בבגדד בשנת ה'תקצ"ה (1835). בגיל 7 נפל לבור עמוק וניצל. אי לכך נדר נֶדֶר שאת כל חייו יקדיש לתורה הקדושה. למד בצעירותו אצל דודו אחי אמו, רבי דוד חי יוסף ניסים סלמאן מעתוק. בזמן בחרותו למד בבית זילכה עם הרב עבדאללה (עובדיה) סומך, שם למד קבלה והיה תלמידו המובהק. בגיל 17 נישא לרחל ממשפחת סומך. בהיותו בגיל 26 נפטר אביו והתמנה רבי יוסף חיים למלא את תפקידו כרב של הקהילה היהודית בבגדד. בכל שבת דרש מעל שעתיים רצופות, היה לומד עם תלמידים ובעלי מלאכה ולאחר תפילת שחרית (בנץ החמה) סדר קבוע של לימוד. בהיותו בן 34 עלה לארץ ישראל עם אחיו וביקר בארבע ערי הקודש וכן גם אצל רבי מאיר בעל הנס. בירושלים כשהתפלל בכותל ייסד את רעיון הקמת ישיבת "פורת יוסף", ושכנע ת הגביר לתרום לישיבה במקום לבית חולים. כשהיה בצפת ביקר בקבר בניהו בן יהוידע השתטח על קברו, וגילה שהוא משורש נשמתו. כששהה בציונו של רבי שמעון חיבר את הפיוט "ואמרתם כה לחי". בחברון ביקר בקבר האבות הקדושים. חלק גדול מכתביו עוד יוצאים לאור במהדורות מחודשות. בהיותו בגיל 76 בשנת ה'תרס"ט (1909) היה בציונו של יחזקאל הנביא שם חלה ונפטר. נטמן בבית העלמין היהודי בבגדד סמוך למשפחתו.

רבי אברהם יחיאל פיש נולד לרבי יוסף חיים פיש בעיירת טרנוב (גליציה) למד עם האדמו"רים מסטוטשין ורופשיץ. נישא את הרבנית שרה. עלה לארץ ישראל ובמהלך תקופת השואה גר בתל אביב, סמוך לשוק הכרמל. למד אצל רבי משה יעקב רביקוב, ה"סנדלר". באחד הימים קיבל רבי יחיאל הוראה מהבבא סאלי להתגלות והחל לקבל אנשים לברכות. בכל מוצאי שבת היה עורך סעודת מלווה מלכה ודלתו הייתה פתוחה לכל דכפין, וכן היה מסייע לנזקקים. הסתלק בשנת ה'תשנ"ח   (1998)ונטמן בבית העלמין העתיק בצפת.

רבי יצחק גאטינייו, מגדולי רבני איזמיר שבטורקיה. רבו של רבי חיים פלאג'י. כתב ספרים רבים םעל חידושי הרמב"ם ועוד. נולד באיזמיר לאביו רבי אליקים גאטינייו, בנו של רבי יצחק גאטינייו (הראשון). רבו של רבי יצחק היה רבי חיים יהודה אליעזר (מחבר הספר שמחת יהודה), הסתלק בשנת ה'תק"ס  (1800) ונטמן באיזמיר.

רבי נחמן בטיטו, הראשון לציון ה-32. נולד בשנת ה'תר"ו (1845) בעיר מרקש מרוקו. בנערותו עלה לארץ ישראל עם משפחתו לירושלים למד בישיבת "תפארת ירושלים". רבו היה רבי דוד בן שמעון, שנפטר רבו נבחר הרב בטיטו לרב הקהילה העדה המערבית בירושלים. הסתלק בשנת הת'רע"ה (1915) ונטמן בהר הזיתים בירושלים.

רבי יחיא שניאור, תלמידו של הבבא סאלי. נולד בשנת ה'תרס"ג (1903) בעיירת קסבי במרוקו ולמד תורה מרבי מכלוף שרביט. ואף היה חברותא של הבבא מאיר אבוחצירא, בן הבבא סאלי. רבי יחיא נקשר למשפחת אבוחצירא, ונהג כמנהגיהם. בשנת תשכ"א (1961) עלה לארץ ישראל ומונה לרב בעיר מוסררה שבירושלים.  ביתו היה פתוח לאורחים והרבה במעשה צדקה עם נזקקים. הסתלק בשנת ה'תשנ"ד  (1994)ונטמן בגבעת שאול.

רבי שמואל הכהן קונורטי, המכונה ה"סניור", רבה של טבריה. נולד באיטליה בשנת ה'תק"ע (1810) ובגיל 17 עלה לארץ ישראל, השתכן בעיר טבריה. בעקבות רעידת האדמה שאירעה בטבריה שיקם את קבר רבי מאיר בעל הנס בשנת ה'תקצ"ז (1837). בשנת ה'תרי"ז (1857) מונה לרב הראשי של העיר טבריה ולאב בית הדין. הסתלק בשנת ה'תרל"ג  (1873), ונטמן בבית העלמין העתיק בטבריה.

רבי עובדיה אברהם יוסף סומך, המכונה עבדאללה סומך. נולד בבגדד לרבי אברהם יוסף יחזקאל ולמד תורה מרבי יעקב בר יוסף הרופא שהיה מגדולי הדיינים בעיראק. הרב עבדאללה סומך עמד בראש הישיבה "בית זילכה". בזכותו חזרה עטרה ליושנה ובבגדד שקדו בתורה הקדושה. היה גדול בתורה איש של גמילות חסדים. ספרו "זבחי צדק" - על שולחן ערוך יורה דעה, שו"ת על השולחן ערוך ועוד כתבים שטרם יצאו לאור. הסתלק בשנת ה'תרמ"ט  (1889)ונטמן בבית העלמין היהודי בבגדד.

רבי יהודה ליווא בצלאל, המהר"ל מפראג. נולד בפולין. כתב חיבורים רבים, בניהם "תפארת ישראל" ו"גור אריה". שימש כאב בית הדין ורב בעירו. הסתלק בשנת ה'שס"ט (1609), ונטמן בפראג (בבית העלמין העתיק). עד ימינו בית הכנסת השייך למהר"ל עומד על תילו בפראג.

רבי סלימאן מנחם מני, רבה של חברון. נולד בשנת ה'תר"י (1850) בבגדד לאמו סמרה ורבינו רבי אליהו מני. נקרא על שם סבו סלימאן ועל שם הרב מנחם די לונזנו. עלה לארץ ישראל עם הוריו בשנת ה'תרט"ז (1856) התיישבו בירושלים. מונה לאב בית דין ויד ימינו של רבי חזקיהו מדיני. בשנת ה'תרס"ה (1904) מונה לרבה של חברון. ספרו "ממני פרייך" - פרושים ודרשות. בשנת ה'תרס"ב הוציא לאור לראשונה את ספרו של אביו "שיח יצחק". הסתלק בשנת ה'תרפ"ד (1924).

רבי אליהו לופיאן, נולד בעירת גרייבו בפולין בשנת תרל"ב (1876). בילדותו למד אצל רבי חיים לייב מישקובסקי. אחרי כן למד בעיר לומז'ה אצל הרב אליעזר שולוביץ, ולבסוף אצל הסבא מקלם והרב יצחק בלאזר. היה ראש ישיבה 'עץ חיים'. בשנת תש"י (1950) עבר להתגורר בירושלים והיה משגיח בישיבת קמניץ. אחד מספריו הוא "לב אליהו" - ביאורים על התורה ודרשות. הסתלק בשנת ה'תש"ל (1970) בגיל 94. ונטמן בהר הזיתים בירושלים.

רבי יהונתן אייבשיץ, נולד בעיר פינצ'וב שבפולין שנת ה'תנ"ד (1694). בילדותו התפרסם כילד פלא ודבק בו הכינוי "העילוי מפינצ'וב". בשנת ה'ת"ס (1700) עברה משפחתו לעיר אייבשיץ בשל מינויו של אביו לרבה של אייבשיץ. בתאריך י"ב חשון התייתם מאביו ואמו, ועבר לגור בעיר פרוסניץ. שם גדל ולמד בבית ה"מהר"ם א"ש. רבי יהונתן כיהן כרבן של פראג, מץ (בצרפת) וקהילות אה"ו. רבנות זו נחשבת אז חשובה ביותר ביהדות אשכנז. היה פוסק הלכה, דרשן, רב ומקובל. אחד מספריו המוכרים הוא "יערות דבש". הסתלק בשנת תקכ"ד (1764) ונטמן בבית הקברות היהודי באלטונה.

רבי אהרון אבוחצירא בן ה"אביר יעקב". אחיו הם: רבי אברהם, רבי יצחק ורבי מסעוד (אביו של הבבא סאלי). סבו מצד אביו רבי מסעוד אבוחצירא, הסתלק בשנת ה'תרס"ב  (1902) ונטמן במרוקו.

רבי אורי קלוגהויפט מסטרליסק, המכונה ה"שרף". בשנת 1757 נולד בעירת יאנוב בברכתו של המגיד ממזריטש שהעיד שעתיד להיוולד לאמו בן "שיהיה אור המאיר לעולם". ממנו יצאה שושלת סטרליסק, היה אחד מתלמידיו של רבי אלימלך מליז'נסק. הסתלק בשנת ה'תקפ"ו  (1826), על מצבתו חקוקות המילים: "הרב הגדול מאור ישראל איש רב פעלים... פאר הדור... צדיק האמיתי ורבים השיב מכוון איש האלוקים קדוש". נטמן בעירת סצ'ליסקה באוקראינה.

רבי ישראל מאיר הכהן, המכונה ה"חפץ חיים" על שם ספרו הידוע שמירת הלשון. נולד בשנת ה'תקצ"ט (1839) ורבו היה רבי מנחם נחום קפלן. שימש כראש ישיבת ראדין וחיבר ספרים רבים ומוכרים בעולם כולו עד ימינו. כל מפעל חייו היה בתחום ההלכה. הסתלק בשנת ה'תרצ"ג (1933) ונטמן בראדין.

חבקוק הנביא. בשם הזוהר הקדוש הוא בנה של האישה השונימית. שמו חבקוק נולד מהפסוק: "למועד הזה כעת חיה את חובקת בן" (מלכים ב'). ספר חבקוק מכיל את הפסוק המופרסם "וצדיק באמונות יחיה" (חבקוק ב, ד).

רבי אלעזר בן רבי שמעון, בנו של רבי שמעון בר יוחאי ובן שרה. היה תלמידו של רבי יהודה הנשיא. נטמן במירון סמוך לאביו.

רבי יצחק אלפייה. נולד בחלב שבסוריה בשנת ה'תרל"ח (1878) לרבי יעקב חיים ישראל ושרה (צלחה). עלה לארץ ישראל עם אביו וסבו. בירושלים למד בישיבת המקובלים בית אל. וכן למד מסבו הלכות שחיטה והתפרנס כשוחט. בהיותו בגיל 29 מונה לשמש כחבר בית דין בירושלים. הסתלק בשנת ה'תשט"ו  (1955)ונטמן בהר המנוחות בירושלים.

רבי חיים פינטו, המכונה "רבי חיים פינטו הגדול". נולד במרוקו (בעיר אגאדיר) בשנת ה'תק"ג (1743). היה מקובל, שימש כראש ישיבה בעירו והסתלק בשנת ה'תר"ה (1845). נטמן במרוקו בבית העלמין הישן.

רבי ישועה בן ששון, נולד בירושלים לרבי יעקב, אמו מרת אורה (אביה היה המקובל שלמה יעיש). סבו מצד אביו היה המקובל מרדכי בן ששון . למד בבית הספר "דורש ציון" ולאחר שירותו הצבאי למד בירושלים במרכז הרב ולאחר מכן עבר לישיבת "פורת יוסף". במקצועו היה מוהל, והיה ידוע כמקובל. בגיל צעיר למד קבלה עם סבו, עם רבי מרדכי שרעבי ועם רבי מרדכי עטיה.

הרב שלום רוקח, המכונה מהר"ש מבעלזא, מייסד חסידות בעלזא. נולד לרבי אלעזר רוקח בעיר ברודי בשנת ה'תקמ"ג (1783). רבותיו היו ה"חוזה מלובלין" ורבי אורי "השרף". החל ללמוד חסידות אצל רבי שלמה המגיד מלוצק. ספריו הם "לקט אמרי קודש" (6 כרכים) ו"הבינה והברכה" ועוד.  הסתלק בשנת ה'תרט"ו  (1855)ונטמן בלז באוקראינה.

רבי יצחק עקריש, נולד בקושטא בטורקיה בשנת ה'תרע"ח (1818). רבו היה רבי שלמה אלפנדרי. בשנת ה'תרל"ד (1874) עלה לארץ ישראל התיישב בעיר חברון. הסתלק בשנת ה'תרמ"ו  (1886) ונטמן בהר הזיתים בירושלים.

רבי יעקב הלוי ליפשיץ, נולד בליטא בשנת תקצ"ח (1838). בגיל 13 למד בישיבת קיידאן ברשות הרב אברהם שמעון טרויה. מחבר הספר "זיכרון יעקב". הסתלק בשנת תרפ"א  (1922).