(צילום: shutterstock)

לפעמים הקהל נמצא רק בראש של האדם, בדמיון שלו. גם כשהוא יושב בחדר ריק, הוא יכול להרגיש כאילו הוא עומד מול קהל שלם. מה יחשבו עליי? איך אני איראה? האם יעריכו אותי? מה יגידו על מה שאני עושה?

וכך, בלי לשים לב, האדם הופך לשחקן בהצגה שאין לה הפסקה. לפני כל פעולה חשובה הוא מתחיל לדמיין מה אחרים יגידו, איך יגיבו ומה יחשבו עליו.

אבל דווקא כאן נמצאת העוצמה האמיתית. לפני כל החלטה משמעותית, כדאי לאדם לעצור ולשאול את עצמו: האם הייתי בוחר לעשות את הדבר הזה גם אם אף אחד לא היה רואה אותי? מה באמת ראוי ונכון לעשות?

חז"ל לימדו אותנו: "לעולם יהא אדם ירא שמיים בסתר ובגלוי". קודם כול בסתר, ורק אחר כך בגלוי. כי מי שאתה כשאף אחד לא רואה, זה מי שאתה באמת. שם נמצאת העוצמה שלך.

אדם שזקוק כל הזמן לקהל, למחיאות כפיים ולהכרה על כל מעשה טוב שהוא עושה, עלול לאבד את הקשר עם עצמו. הוא מתרגל לחיות דרך העיניים של אחרים, עד שהוא מתקשה לזהות מה באמת חשוב לו.

בסופו של דבר, הוא אולי מרוויח קהל והערכה מבחוץ, אבל מפסיד את הדבר החשוב ביותר: את עצמו ואת החיים האמיתיים שלו.