השבוע אני מזמינה אתכן לערוך ניסוי קטן ומרתק. אתן לא צריכות לחכות לרגע שבו היא תעמוד מתוסכלת מול הארון; אפשר (ואפילו רצוי) לעשות את זה כמשחק של סקרנות משותפת כבר הערב.
אבל לפני שנצא לדרך, בואו נתבונן בליאת, שעמדה ביום שלישי האחרון מול דלת פתוחה לרווחה, והקשיבה לדרמה הקבועה: "אמא, באמת", הקול של הבת שלה נחנק מתסכול, "אין לי מה ללבוש! הכל פה ישן, שום דבר לא מתאים לי!".
ליאת, בזכות ה-NLP, הבינה משהו עמוק: בתוך הראש של הבת שלה, הארון באמת היה ריק. המוח שלה ביצע פעולה של "קידוד מחדש" - הוא הפך את כל הקיים לשחור-לבן, מטושטש ורחוק, בזמן שהבגד הדמיוני שהיא רצתה נצץ בצבעים בוהקים ומוחשיים.
הנה הניסוי שאני מזמינה אתכן לעשות: קראו לבת שלכן לדקה של "קסם במוח":
שלב השחור-לבן: בקשו ממנה לעצום עיניים ולדמיין את הארון שלה. עכשיו, תגידו לה: "דמייני שמישהו לחץ על כפתור וכל הבגדים הפכו לשחור-לבן והתרחקו לקצה החדר". שאלו אותה: "איך זה מרגיש לרצות להתלבש עכשיו?". (ספוילר: היא כנראה תשתף שזה מרגיש חסר חשק וריק).
שלב החזרת הצבע: עכשיו בקשו ממנה: "תחזירי את הצבעים, אבל הפעם תדמייני שכל בגד שאת אוהבת מתקרב אלייך ומקבל הילה מנצנצת". שאלו אותה: "מה השתנה בתחושה עכשיו?".
התובנה של ליאת: בסוף הניסוי, תסבירו לה (ולעצמכן) שהבגדים הם אותם בגדים - רק הדרך שבה המוח "צובע" אותם משנה את כל ההרגשה.
כשבתה של ליאת הבינה שיש לה שליטה על ה"צבעים" בראש שלה, היא הצליחה למצוא שילוב מפתיע ויצאה מהחדר בתחושת ניצחון. ליאת נשארה עם חיוך ותובנה: 'אולי אם היא תדמיין את הכלים בכיור מנצנצים מרחוק, הם ירגישו לה כמו מיצג אמנותי מרהיב שמישהו אחר אמור לנקות...'
