המהלך שעשוי לשנות את תאריכי התפוגה: האם זרקנו מזון טוב לפח במשך שנים?

מדענים וחוקרים מובילים בוחנים בימים אלה דרכים חדשות לקביעת תאריכי השיווק והתפוגה על מוצרי מזון, במהלך שעשוי להשפיע על צרכנים, יצרנים והסביבה כולה. על פי נתונים שהציגו חוקרים מאוניברסיטת אובורן, האמריקאי הממוצע משליך מדי שנה יותר מ־1,000 פאונד של מזון, שהם כ־450 קילוגרמים.

לדברי החוקרים, אחת הסיבות המרכזיות לבזבוז המזון הנרחב היא שתאריכי השיווק המופיעים על גבי המוצרים אינם משקפים בהכרח את רמת הבטיחות האמיתית של המזון. במקרים רבים, התאריכים שנקבעים הם שמרניים במיוחד, כך דווח ב"פוקס ניוז".

המחקר החדש התמקד בתאריכי השיווק של בשר, המשמשים את רשתות השיווק והקמעונאים לצורך קביעת משך הזמן שבו ניתן להציג את המוצר על המדף. כיום, במקרים רבים, תאריך זה נקבע לארבעה ימים בלבד לאחר אריזת הבשר.

החוקרים מסבירים כי קביעת התאריכים אינה נשענת על סיכונים בריאותיים אלא בעיקר על שינויים במראה החיצוני של הבשר. לדבריהם: "תאריכי השיווק מבוססים על המועד שבו הבשר מתחיל לאבד את צבעו הוורוד הבהיר, ולא על המועד שבו הוא הופך לבלתי בטוח למאכל. שינוי בצבע אינו מעיד בהכרח על כך שהבשר מקולקל או מסוכן. אם צרכן רואה ביום השלישי שהבשר שלו הפך לחום, והתאריך מתקרב, הוא עלול לחשוב שהמוצר מקולקל, אך למעשה מדובר רק בירידה באיכות הנראות. הבשר עדיין לחלוטין טוב למאכל".

במסגרת המחקר עקבו החוקרים במשך 14 ימים אחר התפתחות קהילות החיידקים באריזות של בשר בקר טחון. מטרת המחקר הייתה לבחון כיצד שינויים מיקרוביאליים קשורים לאיכות הבשר ולסימני קלקול.

באמצעות מודלים חיזויים מתקדמים הצליחו החוקרים לזהות דפוסים קבועים שעשויים לאפשר חיזוי של קלקול הבשר עוד לפני שניתן לזהותו בעין.

דארין דטוויילר, מומחה למדיניות בטיחות מזון ופרופסור באוניברסיטת נורת'איסטרן, שלא השתתף במחקר, אמר בריאיון ל"פוקס ניוז" כי משמעות הממצאים רחבה הרבה מעבר לשאלת צבעו של הבשר או אורך חיי המדף שלו.

לדבריו, "זהו דוגמה מצוינת לאופן שבו נתונים, מיקרוביולוגיה ובינה מלאכותית יכולים לסייע בטרנספורמציה של מערכות המזון - מניהול כשלים לאחר שהתרחשו, לניבוי ומניעה של חוסר יעילות לפני שהיא בכלל קורית. ההשלכות הכלכליות של המחקר הזה הן עצומות. כאשר בשר נזרק לפח, היצרנים מפסידים את כל העלויות הקשורות למזון לבעלי חיים, שינוע, עיבוד, אריזה ועוד, וגם הקמעונאים מפסידים כשהם נאלצים להסיר מוצרים שלא נמכרו מהמדפים".

דטוויילר הוסיף כי אם המודלים החדשים יאפשרו להאריך את חיי המדף של הבשר אפילו ביום או יומיים נוספים באופן בטוח, תעשיית הבקר עשויה ליהנות מחיסכון מצטבר של מאות מיליוני דולרים בכל שנה. לדבריו, מדובר במקרה נדיר שבו רווח כלכלי וקיימות סביבתית פועלים יחד באותו כיוון.

לדבריו, הפחתת בזבוז המזון עשויה גם לצמצם את הנזק הסביבתי הנגרם מתעשיית הבקר, הנחשבת לאחת התעשיות בעלות ההשפעה הסביבתית המשמעותית ביותר. כל פאונד של בשר שנזרק לפח מייצג גם בזבוז של מים, קרקע, אנרגיה, מזון לבעלי חיים ומשאבי שינוע.

בנוסף, ייעול מערך השיווק והצריכה עשוי לתרום בעקיפין גם לאנשים המתמודדים עם חוסר ביטחון תזונתי. אף שהארכת חיי המדף לבדה אינה צפויה לפתור את בעיית הרעב, היא עשויה לסייע בצמצום בזבוז המזון ובהפיכת המערכת ליעילה ואחראית יותר.

עם זאת, דטוויילר מדגיש כי אימוץ הטכנולוגיה חייב להיעשות בזהירות ותחת פיקוח מתאים. "חיי מדף ארוכים יותר חייבים עדיין לעבור תיקוף מדעי קפדני ופיקוח רגולטורי".

החוקרים מציינים כי נדרש מחקר נוסף לפני שניתן יהיה ליישם את המודלים באופן נרחב בתעשייה, אך לדבריהם הממצאים הראשוניים כבר מצביעים על פוטנציאל משמעותי לשינוי האופן שבו נקבעים תאריכי השיווק ולצמצום היקפי בזבוז המזון.