היא חשבה שזו סתם צרבת - אבל מה שגילו לה בלב כמעט עלה לה בחיים

במבט ראשון, שום דבר בסיפורה של רותי (שם פרטי בלבד, 40) לא עורר דאגה מיוחדת. אם לשלושה, אישה נמרצת ובריאה בדרך כלל, שחשבה שמדובר בעוד מקרה שגרתי של תסמיני עיכול. "כנראה משהו שאכלתי", אמרה כשנכנסה למרפאת שירותי בריאות כללית בכפר חב"ד. התחושות - שריפה בחזה, חוסר נוחות, מעט עייפות - היו מוכרות, אולי אפילו בנאליות.

אלא שבמקרים רבים, במיוחד בגילאים צעירים ובקרב נשים, אירועים לבביים נוטים להופיע ללא הסימנים הקלאסיים. המקרה של רותי הפך לדוגמה מובהקת - וכמעט טרגית - לפער בין ההרגשה הסובייקטיבית לבין מה שבאמת מתרחש בלב.

האחות הבחינה - והמנגנון הרפואי הופעל

האחות אורטל הדדי היא הראשונה שפגשה את רותי. בעוד שזו ישבה נינוחה, בוצעה כעניין שבשגרה בדיקת אק"ג. אך התוצאה שהתקבלה לא נראתה כתמונת לב תקינה: סטיות במקטעים החשמליים, שינויים קצביים וסימנים שמרמזים על אפשרות לאיסכמיה - מצב שבו אספקת הדם לשריר הלב נפגעת.

הדדי מיהרה להציג את התרשים לד"ר אלבינה סמנדרוב, מנהלת המרפאה ורופאה ותיקה. ד"ר סמנדרוב לא היססה. "היו שם שינויים שדורשים התייחסות מיידית", סיפרה לאחר מכן. "נכון, לא מדובר בכאבים בחזה או חולשה פתאומית - אבל דווקא הסימנים השקטים האלה, כשהם באים יחד עם התרשים, לא נתנו לי מנוחה. הניסיון לימד אותי לא להתעלם מתחושת בטן".

תגובת חירום - למרות התנגדות המטופלת

כשההחלטה התקבלה, כל צוות המרפאה פעל בתיאום מיידי: עירוי נוזלים, מתן אספירין - תרופה מדללת דם חיונית בשלב חשד לאוטם - והזעקת ניידת טיפול נמרץ. בזמן שהמהלך התרחש, רותי לא הפסיקה למחות: "זו סתם צרבת, אתם מגזימים", אמרה, לפי תיאור הרופאים.

אך הצוות הרפואי לא נרתע. גם צוות האמבולנס, שהוזעק למקום, עיין בתרשים והבחין בתמונה המדאיגה. נוצר קשר עם קרדיולוג תורן בבית החולים - וזה, על סמך התרשמותו, קבע כי מדובר במקרה לבבי נדיר אך חמור, שמצדיק פינוי מיידי.

דקות של הכרעה - וצנתור מציל חיים

הפינוי בוצע בתוך זמן קצר. רותי הגיעה לבית החולים, ושם עברה צנתור חירום - הליך פולשני שמאפשר פתיחה מיידית של עורק חסום בלב. הבדיקה העלתה שאכן היה מדובר בחסימה מסוכנת, שבלעדיה ייתכן והייתה מתפתחת לאירוע קטלני.

כיום, מספר ימים לאחר מכן, רותי שוחררה לביתה כשהיא יציבה, וממשיכה מעקב רפואי בקהילה.

"לא כל כאב בחזה הוא לב - אבל כל כאב צריך בדיקה"

"אנחנו לא מחפשים דרמות", מסכמת ד"ר סמנדרוב. "אבל כשרופא רואה תרשים שלא מוצא חן בעיניו - הוא חייב לפעול. לפעמים, הגוף מדבר גם בלי שהאדם מרגיש. זה סיפור עם סוף טוב - אבל הוא יכול היה להיגמר אחרת לגמרי".

הסיפור הזה, שהתרחש בשקט יחסי בלב כפר חב"ד, מזכיר עד כמה חשוב לא לזלזל בתחושות גוף - גם אם הן נראות שגרתיות. מאחורי כל "סתם צרבת", עלול להסתתר קריאה לעזרה של הלב.