התחנן לבורא עולם על דבר אחד בלבד | מה שקרה אחר כך הדהים את הרופאים

כותב רבנו בחיי בפירושו לתורה:
"וצריך אתה לדעת כי התפילה גדול כוחה אפילו לשנות הטבע".

התפילה היא מלשון חיבור, כמו הפתילה, אותיות תפילה, שמחברת בין חומר הבעירה ובין האש, ועל ידה אנו מתחברים לבורא.

התפילה היא כמו צינור, שדרכו מביא הקב"ה שפע לעולם ועונה לבקשותינו, ובפרט לתפילותיהם של ילדי ישראל, שמגיעות עד לכיסא הכבוד.

על כוח תפילתם של ילדים נוכל ללמוד מהסיפור הבא:

לפני כמה שנים הגיע אברך תלמיד חכם יחד עם בנו בן השבע לביתו של מרן שר התורה הגאון רבי חיים קניבסקי זצוק"ל. הוא ביקש להשמיע לרב סיפור שקשה להאמין שהוא אמיתי.

הילד חלה, לא עלינו, במחלה הנוראה. בשלב מסוים, כשהחליטו הרופאים להתחיל בטיפולי הקרנות, ההורים ישבו עם הבן והסבירו לו בעדינות: "תדע, מהטיפולים האלה כל השיער שלך הולך לנשור".

הילד הנהן. בהתחלה זה לא נראה שהוא מבין את המשמעות, אבל אחרי כמה דקות פניו השתנו לגמרי. הוא פרץ בבכי קורע לב.

"על שיער הראש, לא אכפת לי", הוא אמר להוריו בין דמעה לדמעה. "אבל מה יהיה עם הפאות שלי?! איך אני אוכל להיקרא 'ילד יהודי' בלי פאות?"

ההורים ניסו להרגיע אותו, אבל הילד כבר סובב את פניו אל הקיר.
הוא התחיל לדבר עם הקב"ה, בשפה שלו, בפשטות ובטהרה שרק ילד יודע:

"ריבונו של עולם, אין לי ספק שכל מה שאתה עושה איתי, זה רק לטובה. אין מי שמרחם עליי יותר ממך. אבא ואימא תמיד אומרים לי את זה, ואני יודע שזה נכון.

אז אני מקבל את המחלה שהבאת עליי באהבה גמורה. אני מוכן לעבור את הטיפולים הקשים האלה בלב שלם, כי אני בטוח שאתה לא תעזוב אותי. אתה תמיד תהיה איתי ותשמור עליי. גם את השיער, אני מוכן לקבל. למרות הבושה, למרות הכול".

"אבל הפאות?!"
המשיך הילד בדמעות שליש.
"זו הצורה של ילד יהודי, ואני רוצה להמשיך להיות ככה! אבא שבשמיים, אני מתחנן לפניך, תשאיר לי לפחות את הפאות".

שעה ארוכה הילד המשיך להתפלל.

כשסיים האברך את הסיפור, הוא הצביע על בנו שעמד לידו:
"כבוד הרב, הבאתי את הבן שלי כדי שהרב יראה כיצד הקב"ה, כרחם אב על בנו, הקשיב לתפילה הטהורה הזו. כל השיער של הילד נשר, אבל הפאות נשארו שלמות! אף שערה אחת לא נשרה משם!"

האברך לא הסתיר את התרגשותו:
"הרופאים לא האמינו למראה עיניהם. הם אמרו שמקרה כזה לא זכור בהיסטוריה הרפואית. זה פשוט לא קורה".