קיבלת? תגיד תודה: השיעור של הירח בהכרת הטוב

ילד אחד מגיע לאבא שלו ושואל אותו: ״אבא, אפשר בבקשה 20 שקלים?״ האבא מחייך ונותן לו.

לאחר חמש דקות, הילד מגיע שוב: ״אבא, אפשר בבקשה עוד 20 שקלים?״ האבא כבר פחות מחייך, אבל עדיין נותן לו בשמחה.

בפעם השלישית, האבא כבר שואל אותו: ״די, די, מה נראה לך? הכסף גדל על העצים? למה אתה צריך את כל הכסף הזה? מה תקנה?״ הילד מחייך ואומר: ״אבא, אני לא צריך את הכסף הזה. פשוט רק דאגתי לתת לך את התחושה שאתה אבא שמפנק.״

בפרשה אנחנו קוראים על השמש והירח שנבראו בגודל שווה. בתחילת הבריאה הם היו שווים בגודלם, אבל עדיין, האור של השמש הוא זה שהאיר את הלבנה. הלבנה קיבלה את האור שלה מהשמש - גם לפני שהיא התמעטה. והראיה לכך היא שלעתיד לבוא יחזיר הקדוש ברוך הוא את הכול לקדמותו, כמו שאומר הנביא: ״והיה אור הלבנה כאור החמה״ - היא תהיה באותו גודל כמו השמש, אך אור החמה יהיה שבעתיים, כמו האור שהיה בשבעת ימי הבריאה. פירוש הדבר הוא שתמיד הלבנה הייתה מקבלת את האור שלה מהשמש, ורק בגודלה הייתה שווה לה.

אז מה הייתה הטענה של הלבנה? נכון, את באותו גודל של השמש, אבל עדיין - את רוצה באמת להשתוות למי שנותן לך את האור? התשובה היא שהלבנה חישבה חשבון כזה: חז״ל אומרים: ״יותר ממה שהעשיר עושה עם העני, העני עושה עם העשיר״. פירוש הדבר הוא שהמקבל הוא זה שהופך את הנותן לאדם עוצמתי, ובלעדיו הנותן הוא כביכול שום דבר. אומרת הלבנה: מכיוון שאני זו שמקבלת, אני זו שהופכת את הנותן לנותן ומעניקה לו משמעות, ולכן מגיע לי להיות שווה.

זה חשבון יפה, אבל זה לא חשבון של אדם שמקבל. קיבלת? תגיד תודה. קיבלת אור מהשמש? זהו. אל תחשב חשבונות.

זה קורה לכל אחד מאיתנו ביום-יום: הגענו לבית, קיבלנו כוס תה, קיבלנו ארוחה חמה, ניקו לנו את הבית, עזרו לנו או עשו משהו בשבילנו. בואו לא נחשבן חשבונות של ״זה גם ככה היה צריך להיות״ או ״הוא עשה את זה בשביל עצמו״.

קיבלנו? נהיה בעמדה של מקבל ונגיד תודה. נכיר טובה פשוטה בכל מקום ובכל מצב - אפילו במקומות ציבוריים, מול פקידים ונהגים. קיבלנו שירות? נגיד תודה ולא נחשב חשבונות, כי כמו שנאמר: ״אורח טוב אומר - כל מה שטרח בעל הבית, לא טרח אלא בשבילי.״