אף אחד לא אוהב אבק. אבל מה שאנחנו מכנים "אבק" הוא בעצם שם כולל לאלפי חלקיקי עור זעירים, (הגוף שלנו משיל מיליוני תאים ביום) סיבי אריג מהבגדים, אבקת פרחים, נבגים, ואפילו גרגירי חול שהגיעו ברוח ממרחק אלפי קילומטרים.
מדי שנה נוספים לכדור הארץ כ־40 אלף טון של "אבק קוסמי" - חלקיקי סלע ומתכת זעירים שנשרו ממטאורים ומשביטים שחלפו בחלל, ומתערבבים בשקט עם האבק שסביבנו.
אבל למה בורא עולם ברא את האבק? התשובה היא שבלי חלקיקי אבק שמרחפים באטמוספירה, לא היה יורד גשם בעולם.
כך זה קורה: אדי המים בשמיים אינם יכולים להפוך לטיפות מים ישירות מכלום; הם זקוקים למה שמכונה "גרעין התעבות" - חלקיק אבק זעיר שעליו האדים יכולים להתעטף ולהתגבש. כשיש מיליארדי חלקיקי אבק, נוצרים עננים, וכשהטיפות גדלות - יורד הגשם.
בנוסף, לאבק תפקיד מפתיע גם בשמיים: חלקיקי האבק והלחות באוויר הם אלו שסופגים חלק מהאור הכחול־ירוק ומאפשרים לגוונים החמים, הכתום והארגמן, לעבור ולצייר לנו את השקיעות המרהיבות שאנו מתפעלים מהן.
בפעם הבאה שאתם מנגבים אבק מהשולחן, עצרו לרגע והביטו בו. תזכרו שאתם מחזיקים ביד תערובת מופלאה של אדמה, חלל, ושאולי בעינינו הוא חסר ערך ו"מציק" אבל גם בו טמונה חוכמה אלוקית אינסופית!
