לתוכוני פורפוס מצויים יש דרך מפתיעה לזהות זה את זה: כל תוכון מפתח קריאת קשר אישית, המשמשת מעין חתימה קולית ומאפשרת לאחרים לדעת מי קורא להם, גם כאשר הוא נמצא מחוץ לטווח הראייה.
הפורפוסים המצויים הם תוכים קטנים וחברתיים החיים בדרום אמריקה ונעים בלהקות. בסביבה שבה ציפורים רבות עפות, מחפשות מזון ומשמיעות קולות במקביל, היכולת לזהות את מקור הקריאה חשובה במיוחד.
החתימה הקולית מתפתחת בקן
קריאת הקשר אינה נקבעת רק על פי התכונות המולדות של הגוזל. בתקופה שבה הוא שוהה בקן, הוא שומע פעם אחר פעם את קולותיהם של התוכים המגדלים אותו, מחקה חלק מהצלילים ובהדרגה מגבש קריאה אישית משלו.
כך נוצרת זהות קולית שמושפעת הן מהגוזל עצמו והן מהמשפחה ומהסביבה החברתית שבה גדל. כאשר התוכון משמיע את הקריאה, חברי הלהקה מסוגלים לזהות מי עומד מאחוריה.
תקשורת גם ממרחק
הקריאות האישיות מסייעות להורים לאתר את גוזליהם ולחברי הלהקה להבין מי מנסה ליצור עמם קשר. הן עשויות להעביר גם מידע הנוגע להשתייכות משפחתית וקבוצתית.
תוכוני פורפוס מסוגלים לשנות חלקים מהקולות שהם משמיעים ולהתאים אותם לסביבתם החברתית. יכולת זו הופכת את התקשורת ביניהם למורכבת וגמישה יותר מציוץ קבוע.
ההורים כמובן אינם מעניקים לגוזל שם במודע כפי שעושים בני אדם. במקום זאת, הוא לומד בתוך המשפחה כיצד להציג את עצמו באמצעות קול. לכן, מה שנשמע לנו כמו המולה של ציוצים עשוי להיות עבור התוכים שיחה שבה ברור להם בדיוק מי מדבר.
