למה דווקא כשאתם שבעים פתאום בא לכם לנשנש? המחקר החדש חושף מה באמת קורה במוח

אכלתם ארוחת ערב, אתם שבעים ואין לכם באמת מקום לעוד ביס. אבל אז אתם מתיישבים, ופתאום מתחשק לכם לפתוח חטיף או לחפש איזה משהו מתוק בארון. אם אתם כבר לא רעבים, למה זה קורה?

מחקר חדש שפורסם בכתב העת Appetite מציע תשובה לרעב הלא ברור הזה - לפי החוקרים, במקרים רבים לא מדובר ברעב אמיתי, אלא בהרגל שהמוח בנה לאורך השנים. גירויים מסוימים, כמו ריח של אוכל או אפילו שעה קבועה ביום (וכן גם צפייה במכשירים חשמליים), גורמים למוח לצפות לאוכל גם כשהגוף כבר שבע.

"תהליכי המוח ההרגליים האלה עשויים לפעול ללא קשר להחלטות המודעות שלנו", מסביר ד"ר תומאס סמברוק, מרצה לפסיכולוגיה באוניברסיטת מזרח אנגליה ואחד ממחברי המחקר. "כך שגם אם אתם חושבים שאתם אוכלים בגלל רעב, ייתכן שהמוח פשוט חוזר על דפוס שהוא למד במשך השנים."

לדברי טימותי פריי, מדען מוח בתחום התזונה, תזונאי התנהגותי ונשיא האקדמיה הלאומית לנוירו תזונה, גירויים שמעוררים חשק לאכול יכולים להגיע כמעט מכל מקום. אלה יכולים להיות מראה או ריח של אוכל, שעה מסוימת ביום, מקום קבוע, האנשים שנמצאים סביבכם ואפילו רגשות כמו מתח, שעמום או זיכרון מסוים.

"המוח לומד את הקשרים האלה באמצעות חזרות", מסביר פריי. "אם בכל פעם שאתם נמצאים במצב מסוים אתם אוכלים משהו, עם הזמן המוח מתחיל לקשר בין אותו מצב לבין האוכל. בפעם הבאה שתיתקלו באותו גירוי, הוא כבר יצפה לקבל את אותו התגמול ויכין את הגוף לאכילה."

לדבריו, כבר בשלב הזה גוברת הפרשת הרוק, תשומת הלב מופנית לאוכל והחשק לאכול מתחזק. כל זה יכול לקרות עוד לפני שלגוף בכלל יש צורך במזון.

המחקר מצא שגם אנשים בעלי כוח רצון גבוה אינם חסינים מפני התופעה. החוקרים מסבירים שהתגובות האלה מתרחשות באופן אוטומטי, ולכן הן אינן מעידות בהכרח על חולשה או על חוסר משמעת עצמית.

פריי מדגיש שהתופעה אינה קשורה רק לאכילת יתר. לדבריו, אנשים עם שונות נוירולוגית, מי שחוו טראומה, מתמודדים עם מחלות כרוניות או נמצאים בתקופה ממושכת של לחץ עלולים להתקשות לזהות מתי הם באמת רעבים ומתי הם שבעים.

המאמנת לבריאות ליזה בייקר מסבירה שיש הבדל בין רעב פיזי לבין רעב רגשי.

לדבריה, רעב פיזי מתפתח בהדרגה, אפשר לדחות אותו לזמן קצר והוא חולף לאחר שאוכלים. בדרך כלל גם לא משנה במיוחד מה אוכלים, כל עוד הגוף מקבל את מה שהוא צריך.

לעומת זאת, רעב רגשי מופיע בפתאומיות, יוצר תחושה שחייבים לאכול כאן ועכשיו, בדרך כלל גורם לחשק למאכל מסוים, ולעיתים מלווה בתחושות אשמה או חרטה אחרי האכילה.

"אכילה רגשית היא סימן לכך שהתנתקנו מהאיתותים של הגוף לגבי רעב פיזי", אומרת בייקר. "במקום זאת אנחנו אוכלים בגלל רגש, לרוב מתח, או בגלל שעה מסוימת ביום, אנשים מסוימים או מקום מסוים."

פריי מסביר שקיימים שני סוגי רעב. הראשון הוא רעב אמיתי, שנובע מכך שהגוף זקוק לאנרגיה או לחומרים מזינים. השני הוא רעב שנובע מהרצון ליהנות או לקבל תחושת סיפוק, גם כשהגוף כבר אינו זקוק לאוכל.

"רעב כזה נשלט על ידי אזורים במוח שאחראים על זיכרון ועל תחושת התגמול", הוא אומר. "האזורים האלה יכולים לגבור על מנגנוני השובע של הגוף."

לדבריו, ככל שחוזרים יותר על אותו הרגל, כך הוא מתחזק. גם מזונות עשירים בסוכר או בשומן מחזקים את הקשר הזה, משום שהם מגבירים את תחושת התגמול במוח.

כריסטין רוברטי ברונינג, מטפלת מוסמכת ומומחית להפרעות אכילה, מציינת כי אנשים המתמודדים עם הפרעת אכילה בולמוסית מתקשים לעיתים לזהות את תחושות הרעב והשובע שלהם.

"חלק מהאנשים מרגישים נתק מהאיתותים של הגוף, בעוד אחרים משתמשים באוכל כדי להרגיע רגשות", היא אומרת. "אם אתם סופרים קלוריות ומגבילים את עצמכם יותר מדי, אתם עלולים להיכנס למעגל שבו ההרעבה מובילה לבולמוסי אכילה. כשמתיישבים לאכול רעבים מאוד, קשה להיות נוכחים בחוויית האכילה, וזה עלול להוביל לאכילת יתר."

המומחים מסבירים שאפשר לשנות את ההרגלים האלה, אבל זה דורש זמן והתמדה.

השלב הראשון הוא לעצור לרגע ולשאול את עצמכם אם מדובר ברעב אמיתי או פשוט בחשק שנובע מהרגל, משעמום או מלחץ. כדאי גם לשים לב אם יש שעות, מקומות או מצבים מסוימים שגורמים לכם לרצות לאכול באופן קבוע.

"טיפול בגורם השורש יסייע לקבוע מהי הדרך הנכונה להתקדם ומהם הצעדים הבאים", אומרת רוברטי ברונינג.

פריי ממליץ גם להמתין כמה דקות לפני שניגשים לאוכל.

"עיכוב קצר של שתיים עד עשר דקות מפחית את עוצמת הדחף ומאפשר לאזורים במוח שאחראים על קבלת החלטות להיכנס לפעולה", הוא מסביר. "כך אפשר לעצור לרגע, להקשיב לגוף ולהחליט אם באמת צריך לאכול."

עוד הוא ממליץ לשנות את סביבת האכילה, למשל את אופן סידור המקרר והמזווה, ולהפחית ככל האפשר את החשיפה לגירויים שמעודדים אכילה מיותרת.

לדבריו, חשוב גם להבין ששינוי הרגלים הוא תהליך.

"צפו לכך שהתהליך יהיה ממושך ולעיתים גם מתסכל", הוא אומר. "אתם יוצרים שינויים במוח ומחזקים הרגלים חדשים במקום הישנים. השינוי לא קורה בהחלטה אחת, אלא בהתמדה לאורך זמן."

רוברטי ברונינג ממליצה גם לאכול בצורה מודעת, בלי טלפון או הסחות דעת אחרות.

"משמעות הדבר היא לאכול ליד השולחן, ללא הסחות דעת כמו הטלפון", היא מסבירה. "כדאי לשים לב לטעם, למרקם ולטמפרטורה של האוכל ולהיות נוכחים בזמן הארוחה."