"אני מבטיח שלא תצטער": בקשתו האישית של הרב עובדיה מחקלאי חילוני

מנהל סמינר ידוע שיתף בסיפור מרגש שהתרחש בסיומה של "שבת מחנה" שערכו לתלמידות.

עם צאת השבת, התברר כי נהגי האוטובוסים מסרבים להסיע תלמידה אחת לביתה המרוחק במושב בצפון בשעה כה מאוחרת. המנהל ורעייתו, מתוך אחריות חינוכית, החליטו להסיעה ברכבם הפרטי.

בהגיעם לכניסה למושב, הבחינו באדם בעל חזות חילונית מוצהרת היושב לצד הכביש. להפתעתם, התלמידה ניגשה אליו בחום והציגה אותו: "זה אבא שלי".

המנהל, נרגש לראות בת צדקת היוצאת מבית כזה, יצא מהרכב כדי לשבח את האב. עוד בטרם הספיק לשאול דבר, פנה אליו האב ואמר: "אתה ודאי תמה כיצד זכיתי לבת כזו ולשני בנים העוסקים בתורה. אשתף אותך בסיפור המעשה".

האב פתח וסיפר כי גדל בקיבוץ וכי מעולם לא שמר תורה ומצוות, אך תמיד רחש כבוד לתלמידי חכמים. יום אחד, בעודו עוסק בחקלאות בשדהו רחב הידיים, הבחין במסוק המבצע נחיתת חירום בשטח שלו.

לתדהמתו, מהמסוק יצא לא אחר מאשר מרן רבנו עובדיה יוסף זי"ע. הרב נראה חלוש וסבל מסחרחורת עזה. החקלאי מיהר להגיש לו מים וכיסא, והרב התנצל על ההפרעה.

כששאל האיש במה זכה לביקור כזה, הסביר הרב כי הוא עובר מעיר לעיר במסירות נפש כדי לשכנע הורים לרשום את ילדיהם לחינוך תורני, מתוך דאגה לדור העתיד.

למרות הצעתו של החקלאי לארחו בביתו, התעקש הרב להמשיך ליעדים הבאים.

ברגע של התעלות, אחז הרב בידיו של החקלאי, ודמעות רותחות זלגו מעיניו ונטפו על ידי האיש. הרב התחנן בפניו: "לא לחינם סיבב הקב"ה שאנחת דווקא אצלך. אנא, רשום את ילדיך למוסדות תורניים. אני מבטיח לך שלא תצטער".

החקלאי, שנרעש מהמחזה של גדול הדור המתחנן בפניו בדמעות, הבטיח למלא את בקשתו.

הוא העביר את שלושת ילדיו לחינוך דתי, וכיום הם גדלו לתפארת.

"אמנם אני עצמי טרם שיניתי את דרכי," סיכם האב בחיוך של סיפוק, "אך מילדיי הצדיקים אני רווה נחת יהודית אמיתית, כפי שהבטיח לי הרב באותן דקות גורליות בשדה".

המנהל עמד נפעם מול עוצמת השפעתו של מנהיג אמת, שדמעותיו בשדה נידח הצמיחו פירות רוחניים כה מפוארים, ואמר לעצמו: אין ספק שההשגחה העליונה שידדה את המערכות וגרמה למסוק לנחות נחיתת חירום אך ורק על מנת שמרן יופיע פתאום בשדה, ידבר על ליבו של החקלאי וכך שלוש נשמות יעברו לחינוך יהודי על טהרת הקודש, כערובת נצח לחייהם התורניים של ילדיהם וילדי ילדיהם עד סוף כל הדורות.