יְלָדִים צַדִּיקִים, כֻּלָּנוּ יוֹדְעִים שֶׁאָסוּר לְשַׁקֵּר כְּדֵי לְכַסּוֹת עַל מַעֲשֶׂה רַע. אֲבָל מָה קוֹרֶה כְּשֶׁעוֹשִׂים מַעֲשֶׂה טוֹב וּמְיֻחָד, וּמִישֶׁהוּ שׁוֹאֵל אוֹתָנוּ עָלָיו? הַיֵּצֶר הָרַע מִיָּד לוֹחֵשׁ: "תַּגִּיד לְכֻלָּם מָה עָשִׂיתָ! תִּתְגָּאֶה! שֶׁיֵּדְעוּ אֵיזֶה צַדִּיק אַתָּה!"

בּוֹאוּ תִּשְׁמְעוּ מָה עָשָׂה הָרַבִּי מִגּוּר כְּשֶׁהָיָה יֶלֶד, כְּדֵי לִשְׁמוֹר גַּם עַל הָאֱמֶת וְגַם עַל הָעֲנָוָה:

רַבִּי יְהוּדָה אַרְיֵה לֵיבּ מִגּוּר הָיָה יָתוֹם. אָבִיו נִפְטַר כְּשֶׁהָיָה קָטָן, וְהוּא עָבַר לְהִתְגּוֹרֵר בְּבֵית סָבּוֹ, הָרַבִּי הַגָּדוֹל בַּעַל "חִדּוּשֵׁי הָרִי"ם" זַצַּ"ל. הַסָּבָּא אָהַב אוֹתוֹ אַהֲבַת נֶפֶשׁ, וְהַיֶּלֶד הַקָּטָן שָׁקַע בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה יוֹמָם וָלַיְלָה.

לַיְלָה חָרְפִּי אֶחָד, הַסָּבָּא הַגָּדוֹל הִתְעוֹרֵר, וְשָׁמַע קוֹל מָתוֹק וְעָרֵב בּוֹקֵעַ מִבֵּית הַמִּדְרָשׁ שֶׁלְּיַד הַבַּיִת. הַקּוֹל הָיָה קוֹלוֹ שֶׁל תִּינוֹק שֶׁל בֵּית רַבָּן, שֶׁלּוֹמֵד אֶת דַּפֵּי הַגְּמָרָא בְּהִתְלַהֲבוּת, בְּשֶׁקֶט וּבִקְדֻשָּׁה גְּדוֹלָה. הַסָּבָּא קָם מִמִּטָּתוֹ בְּשֶׁקֶט, פָּתַח קְצָת אֶת הַדֶּלֶת, וְרָאָה אֶת הַנֶּכֶד שֶׁלּוֹ, יְהוּדָה לֵיבּ, יוֹשֵׁב לְבַדּוֹ מוּל הַנֵּר הַקָּטָן וְלוֹמֵד כְּבָר שָׁעוֹת אֲרֻכּוֹת. הַסָּבָּא הִתְרַגֵּשׁ מְאוֹד, אַךְ לֹא אָמַר דָּבָר וְחָזַר לְחַדְרוֹ.

בַּבּוֹקֶר נִפְגְּשׁוּ הַסָּבָּא וְהַנֶּכֶד בִּתְפִלַּת שַׁחֲרִית. הַסָּבָּא חִיֵּךְ וְשָׁאַל אֶת נֶכְדּוֹ: "לֵיבְּלֶ'ה הַיָּקָר, תַּגִּיד לִי, מִמָּתַי אַתָּה עֵר הַיּוֹם וְלוֹמֵד תּוֹרָה?" הַיֶּלֶד לֵיבְּלֶ'ה נִמְצָא פִּתְאוֹם בִּבְעָיָה אֲמִתִּית בַּלֵּב שֶׁלּוֹ. אִם הוּא יַגִּיד: "סָבָּא, אֲנִי לוֹמֵד מֵאֶמְצַע הַלַּיְלָה וְלֹא יָשַׁנְתִּי!" זוֹ תִּהְיֶה גַּאֲוָה. הוּא יִשָּׁמַע כְּמִי שֶׁמַּשְׁוִיץ שֶׁהוּא תַּלְמִיד חָכָם וְצַדִּיק, וַהֲרֵי צְרִיכִים לִלְמוֹד תּוֹרָה בַּעֲנָוָה! אֲבָל אִם הוּא יַגִּיד: "קַמְתִּי רַק עַכְשָׁו לַתְּפִלָּה" - זֶה יִהְיֶה שֶׁקֶר, וְאָסוּר בְּשׁוּם אוֹפֶן לְשַׁקֵּר! מָה עָלָיו לַעֲשׂוֹת? אֵיךְ נִמְנָעִים מִגַּאֲוָה וְגַם אוֹמְרִים אֶת הָאֱמֶת?

לֵיבְּלֶ'ה הַקָּטָן הִשְׁפִּיל אֶת מַבָּטוֹ בַּעֲדִינוּת, הִסְתַּכֵּל עַל סָבּוֹ וְעָנָה בְּתִחְכּוּם הֲכִי טָהוֹר שֶׁיֵּשׁ: "סָבָּא, אֲנִי עֵר וְלוֹמֵד מֵהָרֶגַע שֶׁבּוֹ הִתְעוֹרַרְתִּי מֵהַשֵּׁנָה".

הַסָּבָּא צָחַק צְחוֹק שֶׁל נַחַת עֲצוּמָה. הוּא הֵבִין שֶׁהַנֶּכֶד הַקָּטָן שֶׁלּוֹ מָצָא אֶת הַדֶּרֶךְ לֹא לְהִתְגָּאוֹת וְלֹא לְשַׁקֵּר אֲפִילּוּ בְּמִלָּה אַחַת. וּמֵאָז, הַסָּבָּא יָדַע שֶׁהַנֶּכֶד הַזֶּה שֶׁמַּקְפִּיד עַל "אֱמֶת" כָּל כָּךְ זַכָּה, עָתִיד לִהְיוֹת צַדִּיק עֲנָק. וְאָכֵן, לֵיבְּלֶ'ה צָמַח לִהְיוֹת הָרַבִּי מִגּוּר, שֶׁהַסְּפָרִים וְהַשֵּׁם שֶׁלּוֹ עַד הַיּוֹם הֵם מַמָּשׁ עַל שֵׁם הַמִּדָּה הַזּוֹ - הַ"שְּׂפַת אֱמֶת"!