רבע מיליון מבקרים בשנה ואז הכול קרס: מה נותר מפארק החיות האגדי?

עבור דורות של משפחות בבריטניה, ביקור בפארק החיות "פנסקיינור" היה חלק בלתי נפרד מהילדות. המקום, שפעל בדרום ויילס שבבריטניה, נחשב במשך שנים לאחד מאתרי הבילוי המשפחתיים המוכרים והאהובים באזור, אך כיום הוא עומד נטוש לאחר שנסגר לפני יותר משני עשורים.

בשנות השיא שלו משך הפארק כ-250 אלף מבקרים מדי שנה והפך לאחד מאתרי התיירות הבולטים בוויילס. אלפי משפחות, תלמידים ומבקרים מכל רחבי האזור הגיעו כדי לצפות במגוון בעלי החיים שחיו במקום, בהם אריות ים, פינגווינים, סוריקטות, קופים, נחשים, ציפורים נדירות ואיילים.

הסיפור החל בשנת 1966, כאשר הקבלן אידריס הייל רכש את אחוזת פנסקיינור האוס. אהבתו לחיות בר הובילה אותו להקים במקום אוסף פרטי של תוכים אקזוטיים, לאחר מסעות שערך באינדונזיה. הביקוש מצד הציבור לצפות באוסף הלך וגדל, ובשנת 1971 החליט לפתוח את שערי המקום ולהפוך אותו לפארק חיות.

התקופה המוצלחת ביותר של הפארק הייתה בשנות ה-80. אחת האטרקציות שהפכו לסמל המקום הייתה מגלשת האלפינים, מתקן שבו המבקרים עלו ברכבל לראש הגבעה וגלשו מטה במסלול מיוחד תוך שליטה במהירות הנסיעה. הקמת המתקן עלתה כ-250 אלף ליש"ט, סכום משמעותי מאוד באותם ימים, אך לפי הדיווחים ההשקעה הוחזרה בתוך 18 חודשים בלבד בזכות הפופולריות הרבה שלו.

בשנת 1996 עבר הפארק לניהולו של נכד, ג'ונתן הייל קוונט. לימים הוא סיפר על סבו: "הכול התחיל בדמיון של סבי. זה היה חלום שנראה בלתי אפשרי, אבל הוא הצליח להגשים אותו. אין ספק שהוא היה בעל חזון."

בשיא פעילותו העסיק הפארק כ-40 עובדים קבועים, ובחודשי הקיץ עלה מספר העובדים לכ-150. אולם עם השנים החל המקום להתמודד עם ירידה במספר המבקרים, תנאי מזג אוויר שפגעו בפעילות והכנסות שלא הצליחו לכסות את ההוצאות.

בסופו של דבר התקבלה ההחלטה לסגור את האתר. ג'ונתן הסביר אז: "זה נולד מתוך חלומו ומחויבותו של אדם אחד לשימור הטבע ולחינוך הדורות הבאים. אבל אם המקום אינו מצליח לפרנס את עצמו, אין ברירה אלא לסגור אותו."

הוא הוסיף: "זה היה קשה. יש הרבה רגשות והרבה זיכרונות שקשורים למקום."

בשנת 1998 נסגר הפארק באופן סופי, וכל 174 בעלי החיים שחיו בו הועברו למקומות אחרים. בהמשך הוסב חלק מהשטח למתחם מגורים הכולל 41 בתים, בעוד אזורים אחרים נותרו נטושים.

כיום, יותר מ-20 שנה לאחר הסגירה, עדיין ניתן למצוא במקום מבנים, כלובים ומתקנים ישנים שהוזנחו עם השנים. הצמחייה כיסתה חלקים נרחבים מהשטח, והטבע השתלט בהדרגה על מה שהיה בעבר אחד מאתרי התיירות המצליחים באזור.

למרות המראה הנטוש, הזיכרונות נשארו חיים. ברשתות החברתיות פועלות קבוצות רבות המוקדשות לפארק, ומבקרים לשעבר ממשיכים לשתף תמונות וסיפורים מהימים שבהם היה מלא במבקרים ובבעלי חיים.

"אהבתי את המקום הזה כשהייתי ילד", כתב אחד הגולשים. אחר סיפר: "זה היה המקום האהוב עליי בילדות." מבקר נוסף כתב: "חבל לראות אותו במצב הזה היום."

גם ג'ונתן מתקשה לשכוח את המקום שבו גדל. "הייתה לי ילדות נפלאה בפארק. הוא סגור כבר יותר מ-20 שנה והטבע השתלט עליו מחדש", אמר. "כשאני עוצם את העיניים אני עדיין רואה אותו בדיוק כפי שהיה. לכן התמונות של המקום כיום מעוררות בי עצב."