מה באמת בריא יותר - מים מהברז או מים בבקבוק? המומחים הכריעו

שמירה על שתייה מספקת נחשבת לאחת הפעולות החשובות ביותר לבריאות הגוף, אך רבים עדיין מתלבטים מהי האפשרות הבריאה יותר: מים מהברז או מים בבקבוק?

לפי ההמלצות, נשים צריכות לשתות כ-11.5 כוסות מים ביום, בעוד גברים זקוקים לכ-15.5 כוסות. מחסור במים עלול לגרום בטווח הקצר לעייפות, ערפול מחשבתי, עצירות, עור יבש, לחץ דם נמוך ודופק מואץ. בטווח הארוך, שתייה לא מספקת עלולה להוביל לבעיות במערכת העיכול, התכווצויות שרירים, עור חסר חיוניות ואף לחץ דם גבוה.

בארצות הברית מי הברז מפוקחים על ידי הסוכנות להגנת הסביבה במסגרת חוק מי השתייה הבטוחים, בעוד מים בבקבוקים נמצאים תחת פיקוח של מנהל המזון והתרופות האמריקאי.

ד"ר טאו יה, מומחה לאספקת מים ומרצה במחלקה להנדסה אזרחית, סביבתית וימית במכון הטכנולוגי סטיבנס, הסביר כי אחד ההבדלים המרכזיים בין מי ברז למים בבקבוקים הוא הפלואוריד.

לדבריו: "בארצות הברית הרמה המומלצת של פלואוריד במי השתייה הציבוריים היא 0.7 מיליגרם לליטר, משום שריכוז כזה מסייע במניעת עששת תוך צמצום הסיכון לפלואורוזיס דנטלי".

גם ד"ר וארון שארמה, מומחה לרפואה פנימית ב-MedStar Health, הדגיש את יתרונות הפלואוריד: "פלואוריד במי הברז מועיל משום שהוא מפחית עששת בכ-25%, והוא נחשב לאחד מההישגים החשובים ביותר של בריאות הציבור במאה ה-20 על פי המרכז האמריקאי לבקרת מחלות".

לדברי המומחים, מעבר לפלואוריד אין מרכיב בריאותי חד משמעי שמבדיל בין מי ברז למים בבקבוקים. מחקרים מצאו כי שני סוגי המים מכילים מינרלים כמו סידן, מגנזיום ונתרן.

כשמדובר בזיהומים אפשריים, המומחים מדגישים כי שתי האפשרויות נחשבות בטוחות יחסית, אך לכל אחת סיכונים שונים.

ד"ר שארמה הסביר: "מי ברז עלולים להכיל תוצרי לוואי של חומרי חיטוי ולעיתים גם זיהום חיידקי, בעוד מים בבקבוקים עשויים להכיל ארסן, עופרת ואורניום, במיוחד מים שמקורם במעיינות".

עוד ציינו המומחים כי מערכות סינון המים הביתיות מסייעות להפחתת כלור, מתכות כבדות ומשקעים שונים, אך לא בהכרח מסירות פלואוריד. לדבריהם, הדבר תלוי בסוג מערכת הסינון.

אחד הנושאים המרכזיים שמטרידים כיום את החוקרים הוא נושא המיקרופלסטיק. מדובר בחלקיקי פלסטיק זעירים שנמצאו גם במים בבקבוקים.

ד"ר טאו יה אמר: "אנשים ששותים מים מבקבוקים צריכים לדעת שמיקרופלסטיק וננו פלסטיק התגלו במים בבקבוקים. עם זאת, המחקר בנושא עדיין מתפתח, ועדיין אין הוכחה ברורה לנזק בריאותי ישיר מהרמות שנמצאו במי השתייה".

ד"ר שארמה הוסיף כי שתיית מים מהברז עשויה להפחית את החשיפה למיקרופלסטיק: "אדם ששותה שלושה בקבוקי מים ביום עלול לצרוך כמות פלסטיק גדולה משמעותית לעומת מי ששותה רק מי ברז".

לדבריו, חלק גדול מהמיקרופלסטיק משתחרר דווקא בעת פתיחה וסגירה חוזרת של הבקבוק, כאשר גם חום, קור וחשיפה לשמש עלולים להגביר את חדירת חלקיקי הפלסטיק למים.

לסיכום, שני המומחים מדגישים כי גם מי ברז וגם מים בבקבוקים נחשבים בטוחים לשתייה, אך כאשר יש אפשרות לבחור, מי הברז נחשבים לאופציה הבריאה יותר.

ד"ר טאו יה סיכם: "עבור רוב האנשים שמקבלים מים ממערכת ציבורית תקינה, מי ברז הם בדרך כלל הבחירה הבריאה יותר. הם מפוקחים באופן ציבורי, מכילים לעיתים פלואוריד, וגם מונעים את החשיפה לחלקיקי פלסטיק הקשורים לבקבוקי מים".

גם ד"ר שארמה הדגיש: "מי ברז בריאים יותר ממים בבקבוקים. הם מספקים פלואוריד לבריאות השיניים, מינרלים מועילים וחשיפה נמוכה יותר למיקרופלסטיק".