יש שאלה שמטרידה כל יהודי שמתפלל מעומק ליבו: אם הקב"ה שומע תפילה, מדוע אני עדיין מחכה לישועה?

ובכן…

התפילה היא מתנה מופלאה. שער פתוח בין האדם לבוראו. זמן שבו יהודי יכול לבקש, לשתף, לספר ולהתרפק. אבל כאשר איננו רואים מענה, אין פירוש הדבר שהתפילה לא התקבלה.

יש תפילה שחסר בה העיקר - הכוונה. תפילה ללא כוונה היא כמו גוף ללא נשמה. בספרי הקדמונים מבואר שיש תפילות שאינן עולות מיד למקומו, אלא ממתינות לתפילה אחת שתיאמר בכוונה ותעלה עמה גם את התפילות הקודמות שנאמרו בפחות כוונה או בלי כוונה בכלל.

לעתים, התפילה אכן נאמרת בכוונה, אך עדיין לא הגיע מנין התפילות הנדרש כדי להביא את הישועה. משה רבנו, שביקש והתחנן להיכנס לארץ ישראל, התפלל 515 תפילות, עד שאמר לו הקב"ה: "רב לך, אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה".

כלומר, איננו יודעים את סך התפילות שאנו צריכים להתפלל על מנת שהן יתקבלו, או שיעלו עימן את התפילה האחת שממתינה להגיע למקומה. הקב"ה עצר את משה רבנו רגע לפני שהתפלל את התפילה האחרונה שהייתה נדרשת כדי שהתפילות הקודמות תיעננה.

ובעניין הזה ישנה נקודה נוספת שמעניקה לנו פרשת השבוע:

אברהם אבינו מתחנן על סדום. מתחיל בחמישים צדיקים שאולי נמצאים בתוך העיר ויוכלו להגן עליה, ויורד עד עשרה. לכאורה תפילתו לא התקבלה וסדום נענשה.

אבל הסיפור לא הסתיים שם. הקב"ה מציל את לוט ובנותיו. מלוט יוצא מואב, ממואב - רות המואבייה, ומרות - דוד המלך, שושלת בית דוד ומלך המשיח שיבוא במהרה בימינו.

מה שנראה כתפילה שלא נענתה, התברר כתפילה שהשפעתה נמשכת לדורות. התפילה העיקשת של אברהם אבינו אמנם לא סייעה לסדום, אבל כן סייעה להצלת לוט וכל מה שהתגלגל כתוצאה מכך.

כך היה גם עם אבי, בחור ישיבה שהיה שנים רבות בשידוכים. הוא שמע על סגולה נפלאה של אמירת "שיר השירים" למשך ארבעים יום בכותל בשעת חצות לילה. והוא עשה את זה. ארבעים יום עברו אך הוא לא נענה. אבי לא התייאש וחזר על הסגולה פעם שנייה ושלישית, ואף אז לא ראה ישועה.

בפעם הרביעית זכה ב"ה לסגור שידוך. בסעודת האירוסין סיפר אבי הכלה: "יש לי ארבע בנות שהמתינו לזיווג שלהן, אך אצלנו מקפידים שלא לחתן את הבת הצעירה לפני הבת הגדולה ממנה ולכן העסק נתקע, אבל לא הפסקנו להתפלל ולהאמין. ואז זה קרה… הראשונה התארסה לפני 120 יום, השנייה לפני 80 יום, השלישית לפני 40 יום, והיום אנו זוכים להשתתף בשמחת הבת הרביעית".

אבי, החתן המאושר, הבין לפתע: שום תפילה לא הייתה לשווא. מבלי שידע, היא פעלה לסדר את 'התור' כדי שיגיע זמנה של הבת הרביעית, ואז הגיעה הישועה שלו - שלולא התפילות הקודמות, לא הייתה יכולה להגיע.

אנחנו רואים את הרגע; הקב"ה רואה את כל הדרך. לכן, אל תפסיקו להתפלל ואל תתייאשו מהמתנה ארוכה. כי לפעמים, בדיעבד, אנחנו מבינים שהתפילה לא נדחתה. אנחנו פשוט עוד לא הגענו לרגע שבו נוכל לראות שהיא התקבלה.