הצדיק שהבבא סאלי היה שולח אליו לברכה, וכיום אלפים פוקדים את ציונו

הרב ארז קדוסי, במסגרת תוכניתו "דרך צדיקים"  זוכה לפתוח צוהר אל עולמו של צדיק, דמות המשלבת קדושה, ענווה ודביקות בלתי מתפשרת בבורא עולם.  רבי חיים חורי זכר צדיק וקדוש לברכה, אדם שחי מתוך פשטות תמימה אך נשא בקרבו את אהבת התורה ויראת שמיים טהורה שחדר ללבבות כל רואיו.

ישנם אנשים החיים בעולם, וישנם צדיקים המאירים את העולם. רבי חיים היה מאותם מאורות שזרוע בהם אור של שמחה ואהבת חינם. הצדיק נולד בשנת התרמ"ה (1885) באי ג'רבה שבטוניסיה והיה בן יחיד להוריו לאחר שנות ציפייה רבות. סיפור הולדתו הוא עדות לכוחה של תפילה וברכת חכמים. אביו, רבי אברהם זקן חורי, ואמו הצדקת לא זכו לילדים במשך שנים. כאשר הגיעו לגיל זקנה, החליטו בהסכמה לפנות לבית הדין כדי להסדיר גט, מתוך רצון לזכות בזרע בר קיימא. אולם, אב בית הדין בג'רבה, הגאון רבי משה זקן מזוז, הפציר בהם להמתין חודש אחד נוסף. באותו חודש של המתנה וציפייה, התחולל הנס והאם התעברה.

רבי חיים נולד בעיצומם של עשרת ימי תשובה, ביום ו' בתשרי. מיום היוולדו, התפללה אמו בדמעות שבנה יגדל ויהיה דומה לאותו צדיק שבירך אותם. היא מסרה את נפשה עבור חינוכו במחיצת תלמודי תורה, חכמי וצדיקי הדור, עבדה בעמל רב במלאכת הצמר מעלות השחר ועד שעות הערב, וחסכה כל גרוש כדי לרכוש עבורו ספרי לימוד ולשלם למלמדים. גם אביו נשא אותו על כתפיו לבית המדרש ומנע מעצמו לחם כדי שבנו יגדל בתורה.

רבי חיים היה ידוע בהתמדתו העצומה. הוא נהג לחזור על כל לימוד ארבעים פעמים, ובגיל שמונה עשרה כבר נסמך לרבנות לאחר שמילא כרסו בש"ס ופוסקים. למרות גדלותו, התאפיין בענווה קיצונית. כאשר התבקש לכהן כרב הקהילה, חיבר תפילות מיוחדת שבה התחנן שלא תזוח דעתו עליו. הוא הקים מוסדות תורה מפוארים כמו ישיבת "אור התורה" ו"תורה וחיים" כדי להגן על הדור מפני תנועת ההשכלה החיצונית.

חסדו של רבי חיים לא ידע גבול. אמרו עליו בטוניס שהוא מלווה את האדם "ממ ועד מ", כלומר מהמילה ועד המיטה. פעם אחת אף העניקו הוא ואשתו את תכשיטי ביתם לחתן וכלה עניים. בלילות שבהם היה קר לעניים, לא היה הצדיק מסוגל לעצום עין מרוב צער על סבלם של אחרים. תפילתו הייתה בוקעת רקיעים, כבן השופך שיחו לפני אביו, תוך מאמץ גופני עצום ודמעות שליש.

בשנת תשי"ד (1954), בגיל שבעים, זכה לעלות לארץ ישראל והתיישב בעיר באר שבע. גם לאחר עלייתו, המשיך להפיץ תורה עד להסתלקותו בשנת תשי"ז. גדולי עולם, ובראשם הבבא סאלי, העריצו אותו ונהגו לשלוח אליו את המבקשים ישועה בציון קברו בבאר שבע.

רבי חיים הותיר לנו צוואה רוחנית עמוקה בספריו: "דרך חיים", "חסד ואמת" ועוד. הוא לימד אותנו כי על היהודי להיות "טרדן ועקשן" בתפילה לפני הקדוש ברוך הוא, כתינוק המטריד את אביו ואינו מרפה עד שתתמלא בקשתו. עוד הדגיש כי השמחה בקיום המצווה חשובה לעיתים מהמצווה עצמה, שכן השמחה היא עבודה גמורה לשם יתברך. יהי רצון שזכותו תגן עלינו ונזכה לגאולה קרובה מתוך אחדות ואהבה.