מה צבי יחזקאלי ידע שהשב"כ לא ידע על ה-7 באוקטובר? | ראיון בלעדי

התיישבנו לשוחח עם העיתונאי והפרשן לענייני ערבים צבי יחזקאלי, בראיון שהתקיים מתוך סדרת "בקו האמת" בערוץ 2000. הריאיון חושף תמונה עגומה של כישלון מערכתי עמוק, לא רק מודיעיני אלא בעיקר תרבותי ואידאולוגי, שהפך את ההפתעה של שבעה באוקטובר לאפשרית. יחזקאלי, אדם המכיר את "השכונה" מקרוב, טוען כי מערכת הביטחון, החל מהדרגות הבכירות, איבדה את ה"די אן איי" שלה לנצח, ואף פספסה את הבנת היסוד מי עומד מולנו.

שביעי באוקטובר: ההפתעה שלא הפתיעה

בבוקר שמחת תורה, כאשר הדיווחים הראשוניים החלו להגיע, יחזקאלי שהה בבית הכנסת הספרדי. יחד עם הדיווחים, היה ברור לו שכשומר תורה ומצוות הוא לא מתייצב ביום השבת בשום אולפן, הצלם של ערוץ 13 חיכה לו בחוץ, אך הוא שלח אותו חזרה, הוא מדגיש כי הדבר נראה לו "טבעי כל כך" שלא להתייצב לשידור, אפילו מבלי לשאול רב.

למרות שמירת השבת הקפדנית, ההבנה בדבר חומרת האירוע חילחלה במהירות. הוא ידע כבר קודם כי קיים סיכוי לחטיפה, ואף ראה תרגיל שפורסם על ידי חמאס ב-14 בספטמבר, חודש לפני המתקפה, המעיד על כוונותיהם. הציפייה הייתה ש"יתפסו אותנו בזמן שאנחנו רדומים". כאשר החלו להגיע סיפורים על טנדרים בשדרות, הוא הבין שזהו "עניין גדול". אך בעודו מבין כי יש כאן אירוע, הוא מודה כי את מלוא "הבלאגן" לא דמיין.

התובנה העיקרית שלו: "שום דבר לא הפתיע אותי אצלם", הוא מצהיר, "הם עשו את התפקיד שלהם". מה שהפתיע באמת, לדבריו, הוא "כמה אנחנו היינו טיפשים, לא מבינים, שגרמנו לכזה חור".

הכשל המערבי: כשאין לנו גן מנצח

יחזקאלי מותח ביקורת חריפה על הדרגות הבכירות במערכת הביטחון, וטוען שהצבא תחת מערכת הביטחון "איבד את היכולת לנצח". תפיסה זו, לדעתו, התחילה משנת 67. הוא מצביע על כך שהתרבות הצבאית השתנתה באופן יסודי: בעבר, הצבא היה פסגת השאיפות, המיצוי והחינוך. כיום, המציאות היא שונה, שכן ההורים שלו הבטיחו לו "שלא יהיה צבא", כלומר בתוך כמה שנים יהיה פה שלום, והצבא לקח את זה ברצינות ועשה "צבא קטן" כלשונו.

מקור הבעיה הוא ב"תיאוריה המערבית הקלוקלת הזו שאין מלחמות". במקום לשאוף להכרעה, המערכת הישראלית מכוונת ל"שימור סכסוך", להשגת "שקט", ול"ניהול כוח מוגבל". זו אינה דרך לשחק מול "השכונה". אנו לא משחקים לפי הכללים שלהם, ובגלל זה "אנחנו לא מנצחים". האידיאולוגיה המערבית שלנו מבטיחה "אל תדאג, הכל פתיר, יהיה הסכמים".

אך בפועל, האויב אינו פועל לפי הנחות יסוד אלו. כל הסכם במסורת האסלאמית הוא למעשה "הסכם חודייבי", שנועד להפר אותו ברגע שהצד החלש מתחזק.

תפקוד השב"כ: החלום על קפה עם סינוואר

יחזקאלי אומר כי מניסיונו הוא מבין את האויב יותר מהשב"כ. כישלון מנהיגי השב"כ, כמו נדב ארגמן ורונן בר, נובע מכך שהם "לא יודעים ערבית". הם ביטלו את המקורות האנושיים ברצועת עזה, ושניהם חתרו ל"שקט" במקום לחיסול חמאס.

"אין כזה דבר חמאס בא להשמיד אותי, הוא צריך להיות מושמד". יחזקאלי חושף תפיסה שגויה ומהותית בשב"כ: לדבריו, רונן בר אף ראה בעיני רוחו יום שבו הוא יושב לשתות קפה עם סינוואר. עבור יחזקאלי, אם מישהו מאותם מנהיגי טרור עדיין קיים ביום שבו אפשר לשתות קפה, זהו כישלון. חוסר ההבנה הזה נובע מפתגם ערבי עתיק: "רוצה אמת או אח שלו". האויב תמיד מציע את "אח שלו", כלומר את השלום הזמני, בזמן שהאמת היא "אנחנו רוצים להשמיד אותכם".

ההיערכות שלא קרתה והדילמה האסטרטגית

הכישלון האידאולוגי נראה גם בהכנות המקדימות. המדינה הכינה אותנו לתרחיש של להיות סגורים בממ"דים למשך שבועות, להכין גנרטורים ונרות. תרחיש זה לא קרה, ויחזקאלי מסביר זאת בכך ש"הצבא פחדן, הצבא לא רוצה להילחם".

כדי לנצח, יש צורך להחליט על מטרה ברורה. מה מטרת המלחמה בעזה.

יחזקאלי מציע תכנית נועזת וטקטית: בתחילה, היה צריך לא לצאת למלחמה, אלא לסגור את הגדר ולהציע עסקה: שחרור כל האסירים, ריקון כל בתי הכלא, כולל מתן אוטובוס כמתנה. לאחר מכן, חודשיים לאחר מכן, לפתוח במלחמה ולהפתיע את עזה, תוך ביצוע מתקפה. "הסיפור ייגמר", הוא אומר.

המסר המרכזי של יחזקאלי הוא שאי אפשר להילחם כשהכשרתנו האידאולוגית היא מערבית קלוקלת. הניצחון מחייב השמדה מוחלטת של מי שבא להשמידנו. אם האויב הוא גנב, אין לשבת איתו למשא ומתן, אלא לנקוט בצעדים דרסטיים, כמו שפורץ שבא לגנוב לא יוצא בסוף עם כוס קפה, אלא נעצר.