צבי יחזקאלי: "המוות הסתכל לי בעיניים אבל השם הציל אותי ברגע האמת"

צבי יחזקאלי, העיתונאי החוקר ששמו הולך לפניו בשל חדירותיו הנועזות למקומות המסוכנים ביותר בעולם, החל ממסגדים חשאיים ועד לתיעוד ארגון דאעש, פותח את ליבו בראיון מיוחד לערוץ 2000 ומגלה את סוד ההתמודדות עם הפחד הקיומי וההכרה בהשגחה פרטית המלווה אותו בכל צעד. אף על פי שהוא נתפס כאיש אמיץ הרוכב על אופנועים ונכנס למקומות שאף אחד אינו מעז לדרוך בהם, מודה יחזקאלי כי למעשה הוא הפחדן ביותר בכל הנוגע לילדיו, חושש מכל תזוזה קטנה או תפירה פשוטה.

שורש הפחד והבחירה באמונה

יחזקאלי חושף כי שורשו של כל פחד אינו נעוץ באיום המיידי, אלא בפחד הקיומי המשותף לכולנו: הפחד מהמוות. הוא מדגים זאת באמצעות משל הילד החושש לחצות כביש, כאשר הפחד מהאוטו הפוגע מתברר כפחד עמוק יותר מפני פציעה קשה, ובסופו של דבר, פחד מן המוות עצמו. הפחד, לדבריו, אינו אויב שיש להילחם בו, אלא דלת שכל אחד צריך לבחור אם לפתוח אותה אל עבר האמונה או להישאר כלוא מאחוריה.

יחד עם חיי האמונה שהוא חי, מודה יחזקאלי כי הפחד קיים. הוא מסביר שזו אינה סתירה, שכן אמונה אינה גלולה שלוקחים, אלא עבודה מתמדת. ההתמודדות עם הפחד מתחילה בכך שאדם מציף אותו ומזהה את מקורו, לדוגמה, הפחד מכישלון. מרגע הזיהוי, הפתרון הוא התבודדות ותפילה: לבקש מהקב"ה ללמוד לחיות עם הכישלון ולחזק את האמונה, מתוך ידיעה שגם אם תגיע מכה, ה' יוציא אותנו ממנה.

כאשר המוות הסתכל בעיניים: השגחה ברגע האמת

יחזקאלי מספר על מספר רגעים בהם נשקפה סכנת חיים ממשית, והוא בחר לראות בהם השגחה אלוהית ברורה. אחד המקרים המצמררים אירע במסגד בפריז: כאשר הצלם שלו נחשף על ידי אחד השומרים בשל נעליו שהיו נעליים של יהודים, 400 איש החלו לחפש את היהודי במסגד. תוך שניות בודדות, ובלי שהיה מודע כלל לסכנה, תפס אותו סגן אלוף בשם לואי דרוזי שצילם אותו, משך אותו למטבח והוציא אותו לרחוב. יחזקאלי מתאר רגע זה כהשגחה מדויקת שהתרחשה באלפית השנייה.

מקרה קיצוני נוסף שאירע לאחר הפיגוע הנורא ב'בית ישראל' בירושלים בשנת 2002, כשהווא נכנס על אופנוע לבית לחם, שם המונים החלו לצעוק "יהודי יהודי". בעודו מרגיש את הלחץ וההמון מקיף אותו, תפסה אותו יד של אדם בשם עימאד, איתו שיחק כדורגל כשהיה ילד. עימאד אמר להמון שמי שיטען שהוא יהודי הוא שקרן, ותוך שניות הוציא אותו ואת הצוות מן המעגל המסוכן, כשיחזקאלי תוהה מנין נשלח עימאד באותו רגע גורלי.

יחזקאלי מביא דוגמאות קיצוניות אף יותר, המבהירות כי אין מדובר רק בתכנון מודיעיני מתוחכם. הוא מתאר מקרה בו ירה לעברו זביידי במטרה להרוג יהודי, והוא חש את חום הכדור שחלף סמוך אליו. מקרה אחר אירע ברמלה, כאשר יחזקאלי יצא מרכב בו נסע עם אנשי מודיעין פלסטינים מבוקשים, ומיד לאחר שיצא, שמע יריות רבות. הוא הסתכל וגילה שהאוטו כולו מחורר בכדורים, בעוד שהוא עצמו לא נפגע ואפילו לא שיפשוף. לאחר מקרים כאלה, הוא הבין כי יתכן ששימש כפיתיון.

לפני חזרתו בתשובה, נהג יחזקאלי לכנות רגעים כאלה "פוקס" או "נס", אך לא ידע למי לייחס את הנסים הללו. התובנה הברורה אצלו כיום היא שזו יד מכוונת משמים המופיעה ברגעי האמת.