"היו עליי איומים, הצמידו לי מאבטח": צבי יחזקאלי ביער שבו הכול נפתח

"צבי, לאן הבאת אותי?" כך נפתחה אחת השיחות הכי לא שגרתיות בתקשורת הישראלית. צבי יחזקאלי, עיתונאי בכיר ומומחה לעולם הערבי, פתח בפני המצלמות של ערוץ 2000 את דלתות ליבו - או ליתר דיוק, את שביל ההתבודדות שלו ביער. במקום שבו אין אולפן, אין תאורה ואין אוזנייה - יש רק אדם ובוראו.

"זה חלקת אלוקים הקטנה. זה המשרד האמיתי שלי... פה אתה יושב עם הבוס, אחי."

במהלך השיחה מגלה צבי, שבעבר הוצמד לו מאבטח בעקבות איומים שקיבל לאחר שחשף זהות בדויה. המאבטח החזיק מעמד יומיים בלבד. צבי מספר:

"אמרתי לו: אה, הולכים להתבודד. הלכנו ליער, הוא אומר: אז תשמור עליי."

כאן, בין ענפי האורנים והשקט המוחלט, מספר יחזקאלי על המקום שבו הוא פוגש את בורא עולם. לא מתוך טקס, לא מתוך סיסמאות - אלא פשוט, אמיתי וישיר.

"השם, באתי. אין לי הרבה דברים חכמים להגיד. אתה ראיינת אותי בדברים חכמים, אין לי דברים חכמים להגיד להשם. בעיקר לבוא עם הכלום שלי."

יהונתן דדון, המגיש, שואל:

"יש חוקים אבל להתבודדות?"
וצבי משיב:
"חוץ מלבוא - שום דבר."

השיחה גולשת למחוזות הרגש, במיוחד לאור פיגועים שקרו בארץ:

"שבוע שעבר עם הפיגוע של הצדקת הזו, צאלה גז, השם ייקום דמה... מאז שאתה רואה את החיילים, שאתה יהודי, יש לך לב יהודי. אני מרגיש כאילו קורה לי משהו בגוף."

צבי אינו מהסס לדבר על האמונה שלו, הקשר לרבי נחמן, והתפילה הפשוטה של חבריו מהצוות:

"אוהד גל-עוז, הבמאי שלי, אומר לפני שידור: 'קושרים את עצמנו לרבנו הקדוש'. הוא אומר את זה בקשר. נ־נח־נחמן."

האם זה קיצוני? צבי מחייך ומשיב:

"אנחנו בעלי תשובה. אנחנו חייבים מדריך... האוטו שלי, אחי, בקושי מקרטע עד אליו."

הקשר שלו לאומן, לקברו של רבי נחמן, אינו מקרי:

"אני השנה בעזרת השם נוסע מ־2006 עד 2025... אני מרגיש שאני צריך לבוא לרבי שלי כדי לקבל את התוכנה ואת התדריך לשנה הבאה."

כשהוא נשאל על תגובות סביבתיות - הוא לא מתכופף:

"לי אמר איזה מישהו מהערוץ: 'אני מתפלא שאדם אינטליגנטי כמוך משתטח'. אמרתי לו: 'אל תאמר משתטח, תאמר מתפתח'."

והשיא מגיע ברגע בו הוא מתאר את עיקר הקשר עם השם:

"יש לדבר עליו, ויש לדבר אליו. זה חידוש שאני לא הכרתי. אם הייתי צריך להחזיק בקשר שלי עם השם במצוות ובלימוד - נראה לי הייתי אוכל איזה מכה בשאסי. פה יש לי חוט. יש ברית. אני פה."

צבי לא מסתיר את הדרך הארוכה שעשה - מרווק שמתקשה לדמיין עתיד, לאב לשמונה ילדים בתלמודי תורה.

"איזה ילדים? אמרתי איזה ילד, חתול, אולי אופנוע... היום אני כבר בשלב של גמירות דעת."

לקראת סיום השיחה, דדון משתף:

"לפני שהגענו לכאן אמרו לי: 'יש כמה דברים שאסור לך להתעסק עם צבי יחזקאלי'... 'בהתבודדות אל תתעסק'."
וצבי מחייך ועונה:
"אני אגיד הפוך: אני אשאיר אותך פה. שאני אתבודד."