הרב זמיר כהן בקריאה נוגעת ללב: "תחשבו לרגע איך הייתם רוצים שיתנהגו אליכם"

מצוות ואהבת לרעך כמוך נחשבת לאחד היסודות המרכזיים והחשובים ביותר במסורת היהודית. עם זאת, לא פעם אנו מוצאים את עצמנו תוהים כיצד ניתן ליישם אותה הלכה למעשה בחיי היום יום. האם באמת מצופה מאדם מן השורה לאהוב כל אדם זר שהוא פוגש ברחוב בדיוק באותה עוצמה שבה הוא אוהב את עצמו?

בשיעור מיוחד, מציג הרב זמיר כהן את דברי הרמב"ן ומעניק לנו זווית ראייה חדשה, מעשית ומאירה על הציווי המוכר שמשנה לחלוטין את כל מה שחשבנו.

הרב זמיר כהן פותח את דבריו בהבחנה דקה ויסודית של הרמב"ן על לשון הפסוק בספר ויקרא. התורה לא כתבה ואהבת את רעך כמוך, אלא בחרה להשתמש באות ל'. שינוי קטן זה נושא עמו משמעות עמוקה ביותר. הרי מי יכול להגיע למצב נפשי שבו הוא אוהב כל אדם ואדם שהוא רואה ברחוב כאילו היה הוא עצמו?

היהדות מתאפיינת בכך שאין בה דרישות שאינן תואמות את טבע האדם או שנמצאות מעבר לכוחותיו האמיתיים. בניגוד לדתות אחרות שמציבות לעיתים רף רוחני לא הגיוני, דבר שמוביל למה שהרב מכנה צביעות מתחסדת שמטרתה רק להראות כאילו מדובר בצדיקים, התורה שלנו היא תורת חיים. הקדוש ברוך הוא מכיר את הנפש האנושית והוא לעולם לא ידרוש מאיתנו דבר שאיננו מסוגלים לעמוד בו.

אז מהי בעצם הדרישה האמיתית מאיתנו? על פי פירוש הרמב"ן, התורה מצווה עלינו לרצות, לקוות ולשאוף שיהיה טוב לחברנו בדיוק כפי שאנו מאחלים טוב לעצמנו. זוהי שאיפה חיובית שכל אדם יכול לאמץ אל לבו וליישם בכל רגע.

הרב מסביר כיצד הדבר בא לידי ביטוי במפגש אנושי פשוט:

• פיתוח אמפתיה יומיומית: כאשר אנו פוגשים אדם ברחוב ורואים שיש בידינו האפשרות לעזור לו, עלינו להעמיד את עצמנו מיד במקומו.

• שאילת השאלות הנכונות: יש לחשוב באותו רגע כיצד היינו רוצים שינהגו בנו, איך היינו רוצים שידברו איתנו ואיזו עזרה היינו שמחים לקבל.

• הושטת יד בפועל: מתוך המחשבה הזו, עלינו לפעול כמיטב יכולתנו ולעשות את המקסימום עבורו.

"איך הייתי רוצה שיתנהגו איתי, שידברו איתי, שיעזרו לי? אז אני כמיטב יכולתי אעשה גם עבורו"

בדרך זו, מצוות אהבת ישראל הופכת מאידיאל מופשט ולא מעשי לכלי עבודה יומיומי ובר השגה, הבונה חברה מתוקנת, רגישה ומלוכדת.