הבן של מחבל חמאס התגייר: "אבא שלי איים לרצוח אותי"

זהו סיפור לא על פוליטיקה, כי אם על מסע נשמה עיקש שפרץ דרך מתוך לב לבה של הרשע. דור שחר, ששמו המקורי היה אימן אבו סובוח, מגלם את סיפור הניצחון המופלא של יהדותו על הגיהנום שבו נולד וגדל. סיפורו הוא עדות לאור הקדוש המנצח את החושך, ומהווה השראה עצומה לכל מי שזכה לחזור אל דרך התורה והמסורת.

דור נולד והתחנך בחאן יונס שברצועת עזה, בתוך משפחה מוסלמית פלסטינית. שכניו הקרובים היו בכירים במנגנוני הטרור, דוגמת יחיא סנוואר, מוחמד דף, ואפילו יחיא עיאש הגיע לבקר בביתם. כבר בילדותו, כשהיה רק בן שלוש, נחשף דור לאלימות הקשה ביותר; הוא ראה בשוק ראש של משתף פעולה מתגלגל ככדור. אביו, איש חמאס, היה לובש בגדי חמאס שמהם נראו רק עיניו, ופעם אחת ראה דור את אביו מאיים בסכין גדולה. הילדות בעזה הייתה ספוגה באימה, והוא חשש שגם אותו יהרגו בסוף.

במקום לחלום על ג'יהאד, כפי שדרשו ממנו, החל ניצת בו חלום בלתי אפשרי: להיות יהודי. בילדותו הוא חלם להיות רופא, אבל מערכת החינוך רק הסיתה לרצח. המורים הוציאו את כל התלמידים כדי לזרוק אבנים על חיילי צה"ל, והילדים למדו שאבן בראש החייל תגרום למותו. דור חש חנוק באותם רגעים, וביקש לצאת לשטוף פנים בטענה שהוא לא חש בטוב. המורה סירבה, גררה אותו מהאוזן לחדר המנהל, ושם ספג מכות עם שוט, דבר שמנע ממנו להמשיך ללמוד בבית הספר.

דור החל לברוח מבית הספר ונהג לשבת ליד בסיס צבאי ישראלי, שם חיילים שונים נתנו לו שוקו בקרטון ווופלים. לאחר כחודש, כששב לבית הוריו, גילה אביו על היעדרותו דרך מכתב מבית הספר. בתגובה לשקר, קשר אותו אביו בחצר הבית לעץ, כשהוא כבול בידיו וברגליו, והיכה אותו נמרצות.

בגיל 12 הביא אותו אביו לישראל כדי לעבוד, ולאחר שלושה חודשים ברח ממנו דור. הוא החל לעבוד בשמירה באתרי בנייה של יישובים בארץ במשך ארבע שנים. במהלך עבודתו הכיר דיירים שקנו את הבתים, ובין היתר פגש באיש דתי שהיה עתיד להשכיר את ביתו. דור התחבר לאיש הדתי, שזמן קצר לפני חג הפסח עבר לגור בביתו החדש. הוא הזמין את דור לארוחת ערב יומית, והזמין אותו גם לחג.

כשהגיע לבית האיש הדתי בחג הפסח, ראה שולחן ארוך במיוחד. כששאל מהו החג, סיפר לו האיש כי מדובר בפסח. דור הבחין שעל השולחן לא היו לחם, קוסקוס, מפרום או חומוס. במקום זאת, ראה לחם יבש (מצות), ביצה קשה וזרוע עוף, לצד סלטים וירקות. האיש הסביר לדור את סיפור יציאת מצרים, איך בני ישראל היו עבדים 400 שנה, איך נפתח הים לשניים, וכי היום אנחנו "עם סגולה, עם הנבחר". נשמתו של דור הזדעזעה והתרגשה עמוקות. על אף שלא ידע אז עברית כלל, אמר: "אני רוצה להיות יהודי".

הדרך ליהדות הייתה רצופה מכשולים. בהתחלה דור הבין בטעות כי עגיל באוזן הופך אותו ליהודי, בהמשך הוא ניסה להתגייר דרך הרבנות בתל אביב כשהיה קטין. הרב ביקש מכתב הסכמה מהמשפחה מחאן יונס, ובהיעדר יכולת להשיג זאת, נאמר לו לחכות לגיל 18. אך בגיל 17, בעקבות פיגוע, השתנו התקנות, ורק בני 40 ומעלה הורשו לשהות בארץ, מה שהפך אותו לבלתי חוקי.

בגיל 19 נעצר דור. אף על פי שידע כבר עברית, הוא עמד בפני השופט והצהיר: "הנשמה שלי בארץ, אני רוצה להיות יהודי". לאחר שנגזר עליו מאסר של 45 יום בכלא הישראלי, הותקף דור על ידי פלסטינאים מעזה בכלא, ששמעו על דבריו בפני השופט, עד שהסוהרים נאלצו להפריד ביניהם. לאחר שסיים את עונשו, גורש דור חזרה לעזה.

שם, המתינו לו אנשי חמאס. במשך שישה חודשים הוא עבר גיהנום של עינויים. הם קשרו את רגליו לתקרה כשראשו כלפי מטה, שפכו עליו מים קרים וחמים, השתמשו במכות חשמל ופצעו את ידיו. דור התפלל אז שהקב"ה ייקח את נשמתו וישים קץ לסיוט הזה. אך גם בתקופת הזוועה הזו, חש דור כי הקדוש ברוך הוא היה איתו.

היום דור שחר חי כיהודי גאה. הוא קם בבוקר, מניח תפילין ואומר "שמע ישראל". לדבריו, זו התשובה לשאלה מה ההבדל בין גיהנום לגן עדן. סיפורו של דור שחר הוא סיפור על כאב, אמונה וניצחון הרוח, המדגים כיצד נשמה יהודית יכולה לפרוץ מתוך סביבה עוינת אל חיק העם הנבחר.