"ראיתי מלאכים, יד אלוקים נגעה שם" - ניצל ממסיבת הנובה בנס מצמרר

הסיפור של אודי ארמה, ניצול הטבח הנורא במסיבת הנובה, הוא עדות לנס גלוי ולכוחה של אמונה ברגעים הקשים ביותר, סיפור שאי אפשר להישאר אדישים מולו. אודי, שחייו השתנו לחלוטין, פותח את ליבו ומספר כיצד עבר דקה אחר דקה את התופת.

האירוע התחיל כרגיל: אודי נכנס למתחם המסיבה בסביבות השעה חמש, אך בשעה 6:29 הכול התנפץ עם מטח טילים. תוך רגע נוצר כאוס מטורף: אנשים צועקים, כולם בורחים ונבהלים. לאחר שהמחבלים החלו לסגור את כביש 232 משני כיוונים, הוא ברח ומצא את עצמו תחת יריות. אודי מצא מסתור ראשוני מאחורי נגררת ובהמשך בבר, יחד עם כשלושים או ארבעים אנשים שהתחבאו מתחתיו.

ברגעים של אובדן וסכנה, הוא ראה אנשים נרצחים מול עיניו. אודי תיאר כיצד רץ והבחין בשני אנשים שבאו מולו, ואז זיהה דלת צדדית קטנה. השלושה נכנסו לתוך בודקה (מבנה קטן). מרחק קצר, כעשרים מטרים מהבודקה שבה התחבאו, המחבלים רצחו בדם קר את כל מי שהסתתר בבר.

שמונה שעות של פחד מוות ושיח בלתי פוסק עם הבורא

המחבלים לא עזבו את המקום במשך שמונה שעות ארוכות של פחד מוות. אודי מתאר כיצד כל החולות זזו סביבם מכדורים, והם שמעו את המחבלים עומדים מטר מחוץ לדלת, מדברים וצועקים בערבית. הטרוריסטים עברו על פני הבודקה, ירו בה, אך משום מה לא נכנסו. ברגעי האימה המוחלטת, הפך הדיבור עם השם למפלט היחיד.

הדיבור עם הקדוש ברוך הוא היה בלתי פוסק. אודי התחנן: "השם בבקשה, אני רוצה לחזור הביתה, אני לא רוצה למות". הוא אמר לבורא העולם שעדיין לא סיים את התיקון שלו פה, ושיש לו עוד הרבה מה לתרום לעולם הזה. בכל פעם שהמחבלים התקרבו, הוא הרגיש כיצד הגיעו רגעים שבהם נפרדו כבר מהחיים כמה פעמים. אודי משוכנע כי העובדה שהמחבלים הסתובבו והתרחקו, אך לא נכנסו לבודקה, היא "יד אלוקים נגעה שמה", הם היו כמו עיוורים.

הישועה והמשמעות העמוקה

לבסוף, לאחר שמונה שעות, הגיעה הישועה. קול של חייל צה"ל נשמע: "אנחנו צה"ל, יש פה מישהו?". אודי וחבריו קפצו מהבודקה וחיבקו את החייל, כשמחוץ לדלת שכבו שני מחבלים מתים. הקרבות באזור לא נגמרו במהרה. חיילי צה"ל נלחמו עוד כשעתיים וחצי נגד מחבלים שהגיעו על אופנועים חמושים בטילי אר פי ג'י, ובסך הכול חיסלו כ80 מחבלים. הפינוי הושלם בשעה שלוש בצהריים.

אודי ניצל מהמוות וחזר לחיים, אך הוא מצהיר כי הוא "לא באמת אותו אדם" שהיה קודם, והנפש שלו נפגעה מאוד. הוא עובר ימים קשים וייסורים. כיום, אודי מתבודד ומרבה לדבר עם הקב"ה, משליך עליו את הכול. הוא יודע שאין זה מקרה שניצל משם, ושהעובדה שהוצא משם מעידה על כך שיש סיבה להצלתו ושכנראה יש לו את הכוח להתמודד עם הקושי הנפשי והדרך שנותרה לו. הוא בטוח כי האמונה מונעת ממנו להרים ידיים, ומחזקת את תחושת השליחות שהוענקה לו במתנה מהשם.

הסיפור של אודי ארמה הוא תזכורת חיה לכך שגם מול פחד מוות מוחלט, הקשר הבלתי פוסק עם הבורא הוא החבל המציל.