"אני לא שומר מצוות, אבל משהו בי הדליק פחד במכשף"

כשרבי אברהם ירד מהמטוס בשדה התעופה, הוא כמעט לא זיהה את הנהג שלו.
אותו אדם שליווה אותו בכל נסיעותיו לחו"ל בשנים האחרונות, תמיד בג'ינס ובחולצה פתוחה, עמד עכשיו מולו עם כיפה על הראש וציציות בולטות.
"מה... מה קרה לך?" גמגם הרב.
הנהג חייך חיוך רחב. "שב הרב, יש לי סיפור בשבילך..."

• • •

"לפני כמה חודשים התקשר אליי לקוח עם בקשה מוזרה. הוא ביקש שאסיע אותו למקום נידח באיזה יער, אחכה לו שם, ואז אחזיר אותו. בסדר, אמרתי, למה לא.

"נסענו שעה וחצי, עד שהגענו לאמצע 'שום מקום'. הוא יצא מהמכונית ונעלם בין העצים. חיכיתי. אחרי חצי שעה הוא חזר, לבן כמו סיד, מזיע, עם עיניים פקוחות לרווחה.
 "'תעשה לי טובה' הוא אמר בקול רועד, 'סע מכאן עשרה קילומטר לפחות, ותחזור בעוד שעה. אל תשאל למה'.

"נסעתי משם. אבל איך אפשר שלא לשאול מה קרה? מיד כשהוא חזר לרכב, שאלתי: 'נו, מה היה שם?'

"הוא שתק דקה ארוכה. ואז סיפר: 'אני חולה. סופני. הרופאים אמרו שאין לי סיכוי לחיות. אז הלכתי לאיזה מכשף ששמעתי עליו, אומרים שהוא עושה דברים... בקיצור, הוא התחיל לעבוד, עם כלים, עם כל מיני לחשים, ופתאום, הוא עוצר. ככה באמצע.

"'פתאום הוא צועק עליי: מי הביא אותך לכאן?! תסלק את הנהג שלך מפה! היהודי הזה מפריע לי! אני לא יכול לעבוד כשהוא בסביבה!'"

הנהג הביט ברב. "הרב זוכר אותי, אני לא הייתי חי כמו יהודי. לא עשיתי שום דבר יהודי בחיים שלי אף פעם. ופתאום אני מגלה שמשהו בי, משהו שאני אפילו לא ידעתי שקיים, מפחיד את השטן עצמו?"

"אז אמרתי לעצמי: אם יש בי משהו כזה חזק, אולי כדאי שאתחיל לגלות מה זה".

אמר הרבי מקרלין: "החטא הגדול ביותר של אדם מישראל הוא כשהוא שוכח שהוא בן של מלך".

לפעמים אנחנו צריכים שמישהו יזכיר לנו מי אנחנו באמת.
גם כשאנחנו רחוקים, גם כשאנחנו לא מרגישים, הניצוץ האלוקי בפנים לא כבה. הוא שם, מחכה. רק צריך להדליק אותו מחדש.