אפשר לדעת את כל התורה ועדיין להישאר אותו אדם

סיפור עממי נושן מספר על מוכר כובעים שנרדם תחת עץ רענן וגילה בהקיצו כי כל מרכולתו נגנבה על ידי קופים משועשעים שטיפסו על צמרות העצים. מתוך תסכול וייאוש, החל הסוחר לנופף בידיו ולזרוק את כובעו האישי על הארץ. להפתעתו, הקופים שחיקו כל תנועה שלו, השליכו גם הם את הכובעים מטה, והוא הצליח לאסוף את רכושו ולשוב לביתו. המעשה הזה ממחיש נקודה יסודית בחיינו: הטבע שלנו הוא לחקות מעשים, לאו דווקא להקשיב למילים. אנו חיים בעידן שבו הארץ מלאה דעה, אנו שומעים אינספור הרצאות, שיעורי תורה וחיזוקים נפלאים, אך השאלה הגדולה נותרת בעינה: היכן כל המידע הזה פוגש את המציאות שלנו? האם אנו זוכים לקיים את מה שאנו יודעים הלכה למעשה?

רבי ישראל מסלנט היה אומר כי הלוואי והיינו זוכים לקיים את מה שילד קטן כבר יודע. הפער בין הידע שנמצא במוח לבין הביצוע בידיים הוא תהום עמוקה. אדם יכול להפליג בשבח השתיקה ובגנות הכעס, אך ברגע אחד של לחץ בכביש או מילה לא במקום בבית, כל הידע נעלם והוא מתפרץ בחימה. חז"ל כינו אדם כזה בביטוי חמור נושא ספרים, כלומר אדם שיש עליו עומס של ידע תורני אך הוא נותר ללא שינוי פנימי, ממש כמו הבהמה שסוחבת ספרייה שלמה ואינה משתנה כהוא זה.

בתולדות הפילוסופיה מספרים על אריסטו שלימד את תלמידיו נימוסים והליכות, אך כשביקרו אותו בביתו מצאו אותו יושב בצורה שאינה מכובדת כלל. כשנשאל על הסתירה, השיב כי אין קשר בין מה שהוא מלמד לבין מי שהוא באמת. אצלנו, להבדיל, התורה אינה רק תיאוריה יפה אלא דרך חיים מחייבת. אם אדם שומע שיעור על שמירת הלשון או על חשיבות השבת ואינו משנה את התנהגותו, הרי שכל הידע נשאר חיצוני לו. זהו לעיתים גם תחכומו של היצר הרע המאפשר לאדם ללמוד כמה שיותר, ובלבד שלא יגיע לידי מעשה.

הדבר בולט במיוחד בחינוך הילדים. ילדים אינם מצטיינים תמיד בהקשבה להוריהם, אך הם אלופים בחיקוי שלהם. אבא יכול להסביר לבנו באריכות על חומרת הדיבור בתפילה, אך אם הבן יראה את אביו משוחח בבית הכנסת, כל המילים היפות יאבדו מערכן. המעשה הוא המדד האמיתי לערכו של האדם. כך למשל חזר יהודי בתשובה רק בזכות מאור הפנים וברכת הבוקר טוב הלבבית של שכנו החרדי, ללא צורך בדרשות ארוכות.

דוגמה נוספת לכוחו של המעשה אנו מוצאים אצל אלקנה, אביו של שמואל הנביא. כשראה שעם ישראל מתרשל במצוות עלייה לרגל, הוא לא הסתפק במודעות או בנאומים. הוא פשוט לקח את משפחתו ועלה למשכן שילה בכל פעם בדרך אחרת, תוך שהוא משרה אווירה של שמחה ומצרף אליו עוד ועוד משפחות בדוגמה אישית חיה. המשנה באבות מלמדת אותנו כי מי שחוכמתו מרובה ממעשיו דומה לאילן שענפיו רבים ושורשיו מועטים, ולכן כל רוח קלה יכולה לעקור אותו. השורשים שלנו הם המעשים, הם אלו שמחברים אותנו לאדמה ומעניקים לנו יציבות מול סערות החיים.

איך מגשרים על הפער? הסוד הוא בצעדים קטנים. אל תנסו לשנות את הכל בבת אחת. אם שמעתם שיעור על כעס, קבלו על עצמכם עשרים דקות של רוגע כשאתם נכנסים הביתה. אם למדתם על לשון הרע, קבעו זמן קצר בעבודה שבו אתם נמנעים מדיבורים מיותרים. המעשים הקטנים הללו הם אלו שבונים את האישיות שלנו והם אלו שבורא עולם מצפה להם. כאשר נזכה להפוך את הידע למעשה, ונביא את התורה אל תוך חיי היום יום שלנו, נזכה כולנו לראות בבניין בית המקדש ובביאת משיח צדקנו במהרה בימינו אמן.

האזינו לתוכניתו של הרב שמואל ממן בערוץ 2000: