כזוג חדש דנשנש התחלנו לחפש רכב חדש. למען האמת החיפושים דרשו מאיתנו הרבה מאמץ.
כמה וכמה פעמים הגענו לסוכנויות רכב, מדברים, מבררים, בודקים, עושים נסיעות מבחן על מכוניות שונות, אך מגלים בסופו של דבר שהרכב שאותו ייחלנו לעצמנו נמכר כבר. פעם אחר פעם.
אז בין הייאוש לתקווה, החלטנו לברר קצת ביד 2, גילנו שמדובר בשוק שזהה לשוק הרווקים-רווקות. כל "פגם" הכי קטן כדאי לזהות כבר בכרטיס שידוכים (בהלצה כמובן).
אז באחת הפעמים נפלנו בפח - נסענו עד לרחובות כדי לבחון רכב שראינו, אבל זה היה רחוק מלמצוא חן בעינינו.
מי שרגיל להתנהל עם רכב יודע, לא קל להיסחב באוטובוסים כשאתה יודע שאת הדרך הזאת היית יכול לעשות בחצי מהמזמן ומהטרחה.
אז ברגעים כאלו אתה מרים עיניים, מתפלל למצוא רכב שיקל על החיים. ולא מבין, האם גם פה אתה צריך עזרה גדולה משמיים? הרי מדובר רק ברכב, אז למה המציאה שלו כ"כ קשה? מורכבת?
קמתי ביום שישי, פתחתי את הטלפון ואני רואה הודעה מאימא שלי, תמונה של רכב שמוצע למכירה. לא ביד 2, לא בסוכנויות, אלא ככה - בפשטות, באמצע הדרך.
קפצתי, הערתי ישר את בעלי ואמרתי לו: "מצאתי את הרכב שלנו!". בלי לראות אותו, בלי לעשות בדיקה - ידעתי שזה יהיה הרכב שלנו.
חייגתי למספר שהופיע במודעה, ענה לי סבאל'ה חביב, ותיאמנו להיפגש כבר באותו היום.
אחרי בדיקה התברר שהרכב מוצלח, וזו תהיה רכישה נבונה.
***
אני ובעל הרכב ממתינים למעלית, כדי לעשות את העברת הכספים והכל. והוא מספר לי כדרך אגב, בצער רב ניתן לומר - שהבת שלו אמרה לו: "אבא, למה אתה מוכר את הרכב? אמרתי לך שאני רוצה אותו".
והוא ענה לה: "את ראית ששמתי עליו מודעה למכירה, למה לא אמרת כלום? זו שאמורה לקנות אותו כבר ממש בדרך לפה".
ובדיוק בנקודה הזו הבנתי את השיעור שה' רצה ללמד אותי, "אמר בן עזאי: בשמך יקראוך, ובמקומך יושיבוך, ומשלך - יתנו לך! שאין אדם נוגע במוכן לחברו - אפילו כמלוא נימא", גם אם מדובר בבת שלו, שרוצה את הרכב היא לא תקבל - אם נקבע משמיים שהרכב מגיע לי.
