יש הבדל עצום בין שפע לבין ברכה. שפע פירושו שיש לאדם הרבה. ברכה פירושה שהרבה שיש לו באמת מיטיב איתו.
אדם יכול להיות עם כסף רב, אבל בלי מנוחה. עם הצלחה, אבל עם פחד תמידי לאבד אותה. עם בית גדול, אבל בלי תחושת בית. עם כבוד, אבל עם תלות נוראה במה שחושבים עליו. עם אפשרויות רבות, אבל בלי יכולת ליהנות מאף אפשרות.
וזה עומק העניין: ברכה אינה רק תוספת בכמות. ברכה היא איכות היחסים של האדם עם מה שיש לו.
לפעמים דווקא השפע מגדיל את החיסרון. ככל שיש יותר, יש יותר מה לנהל, יותר למה להשוות, יותר מה להפסיד, יותר ציפיות ויותר צורך לשמור על המעמד. האדם קיבל שפע, אבל השפע נעשה למעסיק שלו. במקום שהנכסים ישרתו אותו, הוא מתחיל לשרת את הנכסים.
שפע הוא כשיש לך הרבה. ברכה היא כשהרבה שיש לך אינו לוקח ממך את עצמך.
לא כל מה שמתרבה בחיים מרבה חיים. לפעמים יש לאדם יותר ויותר דברים, אבל פחות ופחות מעצמו. הברכה האמיתית היא שהשפע יוסיף לאדם יישוב הדעת, נתינה, משמעות, שמחה וחירות, ולא רק עוד מספרים.
הטרגדיה של האדם אינה תמיד שאין לו שפע. לפעמים הטרגדיה הגדולה יותר היא שיש לו שפע, אבל אין לו כלי נפשי לקבל אותו. השאלה הגדולה בחיים אינה רק כמה יש לי, אלא מה השפע שיש לי עושה לי ולאישיות שלי.
אותו כסף, עולמות פנימיים שונים
שני אנשים יכולים להחזיק באותו סכום כסף. אצל האחד הכסף יוצר חירות, נדיבות, יציבות ויכולת ליצור. אצל השני אותו כסף בדיוק יוצר חרדה, חשדנות, תחרות, צורך בשליטה ופחד מאובדן. מבחינה חיצונית לשניהם יש שפע. מבחינה פנימית הם חיים בעולמות הפוכים.
כי שפע חיצוני אינו מתקן באופן אוטומטי מחסור פנימי. לפעמים הוא אפילו מגדיל אותו.
אדם שבתוכו קיימת תחושה עמוקה של "אני לא מספיק", עלול לחשוב: כשיהיה לי יותר, ארגיש מספיק. ואז הוא משיג יותר. לרגע הוא מתרומם, אבל לאחר זמן קצר הנפש מתרגלת לרמה החדשה והחסר הישן חוזר. כעת הוא זקוק לעוד יותר, כדי לקבל שוב את אותה תחושת ערך.
כך נוצר מעגל קסמים שלילי: השפע שהיה אמור למלא את האדם הופך למנגנון שמוכיח לו שוב ושוב שהוא עדיין חסר.
הוא כבר לא רוצה כסף בשביל החיים. הוא צריך כסף כדי להרגיש שהוא שווה. הוא לא רוצה הצלחה כדי ליצור. הוא צריך הצלחה כדי להשתיק ספק פנימי. הוא לא רוצה מעמד כדי להשפיע. הוא זקוק למעמד כדי לא להרגיש קטן.
ומכיוון ששום הישג חיצוני אינו מסוגל לפתור באופן קבוע שאלה פנימית של ערך עצמי, הוא מוכרח להמשיך לרוץ. לכן יש אנשים שככל שהם מצליחים יותר, הם נעשים פחות רגועים.
כשהביטחון הופך לפחד
כשאין לאדם כמעט דבר, יש לו מעט דברים שהוא עלול לאבד. כשיש לו הרבה, נוצרים לפתע עשרות דברים שצריך לשמר: כסף, עסק, שם, מעמד, קשרים, נכסים, השפעה ותדמית.
ואז האדם אומר: "השגתי ביטחון". אבל לפעמים הוא השיג בדיוק את ההפך. הוא הגדיל את מספר הדברים שהוא מפחד לאבד.
עושר שאינך מסוגל להחזיק בלי פחד אינו רק נכס. הוא גם מוקד חרדה. לכן אפשר להיות עשיר בנכסים ועני בביטחון.
ויש עוד ממד להשפעת השפע על האדם. לפעמים השפע הוא ברכה, ולפעמים השפע הופך לפשע. השפע מגדיל אצל האדם את מה שכבר קיים בו.
אם יש בו נדיבות, עכשיו יש לו יותר אפשרות לתת. אם יש בו יצירתיות, יש לו יותר אפשרות ליצור. אם יש בו צורך בשליטה, יש לו יותר אמצעים לשלוט. אם יש בו חרדת מעמד, יש לו יותר מה להוכיח. אם הוא חי מתוך השוואה, עכשיו יש לו ליגה גדולה יותר להשוות את עצמו אליה.
לכן השאלה לפני השגת השפע אינה רק האם אני מסוגל להשיג אותו, אלא מי אהיה כאשר אשיג אותו. כסף הוא כוח. הצלחה היא כוח. השפעה היא כוח. זמן פנוי הוא כוח. וכל כוח שמגיע לאדם פוגש את המבנה הנפשי שלו.
כשההצלחה הופכת לזהות
יש הבדל בין "יש לי הצלחה" לבין "אני ההצלחה שלי".
ברגע שהאדם הופך את מה שיש לו למה שהוא, כל איום על רכושו או על הצלחתו הופך לאיום על עצם קיומו.
אם הפסדתי כסף, לא רק הפסדתי כסף. "אני כישלון". אם העסק ירד, לא רק העסק ירד. "אני ירדתי". אם מישהו הצליח יותר ממני, הוא לא רק הצליח. "הוא הקטין אותי".
וכאן האדם נעשה עבד לשפע שלו. הוא כבר לא מחזיק בהצלחה. ההצלחה מחזיקה אותו.
יותר אפשרויות, פחות יכולת ליהנות
יש הבדל נוסף בין שפע לבין ברכה. לפעמים ריבוי האפשרויות דווקא מקטין את היכולת ליהנות.
כשלאדם יש מעט, הוא לפעמים מסוגל להיות נוכח במה שיש. אבל כאשר עומדות לפניו אינספור אפשרויות, כל בחירה מזכירה לו את כל האפשרויות שעליהן ויתר.
הוא אוכל במקום מצוין וחושב שאולי במקום אחר היה טוב יותר. הוא קונה דבר טוב ומיד בודק אם יצא דגם טוב יותר. הוא מגיע להישג ומיד מסתכל על ההישג הבא.
כך השפע מייצר מצב אבסורדי: האדם מוקף באפשרויות ליהנות, אבל אין לו פנאי נפשי ליהנות מאף אחת מהן. הבעיה כבר אינה מחסור באפשרויות. הבעיה היא מחסור בנוכחות.
שפע הוא ריבוי האפשרויות. ברכה היא היכולת לחוות את הטוב שכבר נמצא בתוך האפשרויות האלה.
מי שאין לו יכולת לקבל, להעריך, לעצור, לשמוח ולהשתמש נכון, יכול להחזיק בהמון ולהרגיש שאין לו כלום. ומי שפיתח כלי פנימי יכול לקבל יותר, בלי שהיותר יבלע אותו.
הצלחה אמיתית אינה רק להגיע למקום שבו יש לך הרבה. הצלחה היא להגיע לשם ולהישאר אדם.
יש אדם שיש לו מיליון, והוא עסוק במיליון שחסר לו. "יש לו מנה, רוצה מאתיים". ויש אדם שיש לו מעט, אך הוא מסוגל לפגוש את מה שיש לו. הראשון מחזיק יותר. השני מקבל יותר.
מדוע לפעמים דווקא לאחר שאדם משיג את מה שחלם עליו במשך שנים, מתחילים אצלו משבר נפשי ותחושת ריקנות?
