"הגעתי עד לפה, אני טובל!" הסיפור המרגש משבועות האחרון

חג השבועות האחרון בעיר טבריה ייחרט בזכרונו של טל סמל עוד שנים רבות בזכות סיפור יוצא דופן של מסירות נפש, אהבת תורה ונחישות בלתי מתפשרת. טל סמל שיתף בערוץ 2000 בחוויה רוחנית מטלטלת שחווה יחד עם קבוצת צעירים, חוויה שהחלה בהיכל בית הכנסת והסתיימה בטבילה לילית מעוררת השראה במימי הכנרת.

הכול התחיל בשעות אחר הצהריים של ערב החג. לאחר סיום תפילת החג ונשיאת דברי תורה, ניגש בחור צעיר כבן 21 לטל סמל. הבחור, שהיה מלא מרץ וכיסופים, ביקש לדעת מתי בדיוק מתחיל סדר תיקון ליל שבועות המסורתי. טל השיב לו כי הלימוד המרכזי בבית הכנסת מתוכנן להתחיל בשעה אחת עשרה בלילה, ויימשך ברצף לאורך כל הלילה ועד לתפילת הנץ הראשונה של הבוקר.

התשובה הזו לא סיפקה את הצעיר, שרצה לנצל כל רגע קדוש של החג. הוא שאל האם יש מניעה שיתחיל את התיקון הפרטי שלו כבר מעכשיו. טל ברך אותו ואמר לו להתחיל בלימודו מיד. כאשר חזר טל סמל אל בית הכנסת בשעה אחת עשרה בלילה, הוא גילה את אותו הבחור כשהוא כבר שקוע כולו בין דפי הספר, פניו קורנות מאושר והוא בעיצומו של לימוד מעמיק ורציף מזה שעות ארוכות.

בשעה 4 לפנות בוקר, עם סיום הלימוד המפרך, קם הצעיר ממקומו והציב תנאי נחרץ לחבריו. הוא הצהיר בפני הנוכחים כי אין זה ראוי לגשת לתפילת החג המרוממת מבלי להיטהר תחילה בטבילה במי הכנרת. למרות השעה המוקדמת והחששות הטבעיים של הסובבים, הוא הפגין ביטחון אמוני מוחלט והצהיר כי בורא עולם יפתח בפניהם את השערים.

בעקבות הקריאה הנרגשת הזו, יצאה חבורה קטנה אל עבר חוף הים. החבורה מנתה את טל סמל, את בנו, שלושה חברים של הבן ואותו בחור יחיד ומיוחד. במהלך הצעידה הממושכת בתוך החשיכה הסמיכה, טל תיאר את הצעיר כדמותו של נחשון בן עמינדב המודרני. הוא צעד בראש החבורה, הפגין אומץ לב עילאי, נסך ביטחון רב בסובבים אותו ולא אפשר לאף אחד מן הצועדים לסגת לאחור.

בסביבות השעה ארבע וחצי לפנות בוקר הגיעה הקבוצה אל רפסודה המשמשת לעגינת סירות. המקום היה חשוך לחלוטין ולא ניתן היה לראות דבר סביב. באותם רגעים התבררה הבעיה המרכזית: הגובה מהרפסודה למים היה רב, הים היה עמוק, ולא היה שום סולם או אמצעי עזר שיאפשר להם לטפס בחזרה למעלה לאחר הטבילה.

טל סמל ניסה להניא את הבחורים מן המעשה והסביר כי מדובר בסכנה, אך הצעיר סירב לוותר. הוא הכריז בקול גדול כי הוא הגיע עד לכאן במטרה אחת, והוא אינו מתכוון לשוב על עקבותיו מבלי לטבול. ללא היסוס, הוא קפץ אל המים הקרים. כפי שצפו מראש, הוא התקשה לעלות חזרה אל הרפסודה בכוחות עצמו. למרבה המזל, אחד מחבריו של הבן, בחור חסון וגבוה במיוחד המתנשא לגובה של 1.95 מטר, התכופף מעבר לסיפון, תפס בחוזקה בידו של הטובל והצליח למשות אותו בגבורה.

המעשה האמיץ הזה העניק השראה לטל סמל עצמו, שקפץ גם הוא למים מיד אחריו. בעזרת תושייה רבה ושיתוף פעולה הדוק של ארבעת הצעירים שעמדו על הרפסודה, הצליחו כולם להשלים את הטבילה המיוחלת ולעלות חזרה אל חוף מבטחים.

החבורה המרוגשת והצעירה מיהרה לחזור אל היכל בית הכנסת. בשעה חמש בבוקר בדיוק החלה תפילת הנץ החגיגית. התפילה הייתה רוויה בשירה אדירה, בניגוני שמחה ובתחושת התעלות שאי אפשר לתאר במילים.

בסיומו של היום הקדוש, פנה סמל אל קהל המתפללים ואמר להם מילים שישארו חקוקות בליבם: בעוד עשרים או שלושים שנה, סביר להניח שכולנו נשכח את הפרטים הקטנים של סוף השבוע הזה. אולם, את אותה טבילה מופלאה בכנרת בעיצומו של תיקון שבועות בשנת תשפ"ו, אף אחד מאיתנו לא ישכח לעולמים.