הרב מחק את השלט בבית הכנסת והותיר רק מילים בודדות

בבתי הכנסת ישנם שלטים שקוראים לשמור על קדושת המקום. אבל בוודאי שמתם לב שלפעמים נראה שהשלטים סותרים זה את זה. שלט אחד קובע כי "אסור לדבר בשעת התפילה וקריאת התורה", ואילו שלט אחר גורס: "אין לשוחח בדברי חולין במקום הקדוש".

אז מה האמת? האם אסור לדבר רק בזמן התפילה או שאולי אסור לדבר כלל?

כדי לענות על השאלה, נקדים ונגלה כי החובה להימנע מדיבור בבית הכנסת נובעת משתי סיבות: הסיבה הראשונה היא קדושת התפילה, והשנייה, קדושת בית הכנסת. ומה ביניהם? תפילה שהיא לא בבית כנסת.

כאשר תפילה מתקיימת במקום שאינו מקודש, כגון בבית פרטי, אסור לדבר במהלכה, אך לאחריה מותר. אולם, כאשר התפילה מתקיימת בבית הכנסת, הרי שאין לדבר בדברי חולין בין לפני התפילה ובין לאחריה, מפאת קדושת המקום.

בחלק גדול מקהילות אשכנז נוהגים להתנות שהמקום לא יהיה קדוש בקדושת בית הכנסת, כך שיהיה מותר לדבר שם דברי חולין, שלא בזמני התפילה. מסופר כי פעם בבית הכנסת ראו את מרן הגאון רבי יהודה צדקה זצ"ל, ראש ישיבת "פורת יוסף", חולף ליד שלט שעליו נכתב "אסור לדבר בשעת התפילה וקריאת התורה". הרב לקח כלי כתיבה, ומול עיניהם המשתאות של הנוכחים מחק את רוב הכתוב - והותיר רק את המילים "אסור לדבר". זכותו תגן עלינו, אמן.