סערה בבריטניה: משטרת ברמינגהאם אסרה על אוהדי מכבי להיכנס למשחק

ההחלטה הדרמטית של משטרת מחוז ווסט מידלנדס לאסור על כניסת אוהדי מכבי תל אביב למשחק באצטדיון אסטון וילה בברמינגהאם התקבלה השבוע כצעד חריג שמבטא את הקושי של בריטניה לנהל את המתח הגובר סביב הסכסוך במזרח התיכון. הקהילה היהודית, גורמים פוליטיים בכירים וראש הממשלה עצמו מיהרו לגנות את המהלך ולהזהיר מפני תקדים מסוכן של כניעה ללחץ ולאיומים.

ראש הממשלה הבריטי הבהיר כי יש להבחין בין שמירה על בטחון הציבור לבין התרפסות מול קיצונים. לדבריו, מדיניות הממשלה הבריטית ברורה: "לא נאפשר לאנטישמיות להשתולל ברחובותינו. תפקידה של המשטרה הוא להבטיח ביטחון לכלל האזרחים ולא להחרים קבוצות בשל איומים".

בהודעה רשמית מסרה משטרת ווסט מידלנדס כי ההחלטה מבוססת על מידע מודיעיני ואירועים קודמים. היא התייחסה בין היתר לאירועים אלימים שהתרחשו לאחר משחק של מכבי תל אביב באמסטרדם בשנה שעברה, שכללו עימותים בין אוהדים יהודים לקבוצות קיצוניות אנטי ישראליות. במהלך אותו משחק דווח גם על קריאות גזעניות כלפי ערבים מצד חלק מאוהדי מכבי, תקרית שהובילה לתגובות תקשורתיות נרחבות.

בברמינגהאם, עיר המאופיינת בפרופיל אוכלוסייה מגוון הכולל קהילה מוסלמית גדולה ומעורבות פוליטית גבוהה בסוגיות פלסטיניות, הזהירו הרשויות מהפיכתה של ההתמודדות הביטחונית למורכבת במיוחד. לפי הערכת גורמי ביטחון מקומיים, נוכחות אוהדים ישראלים ביציעים עשויה להיתפס כפרובוקציה, בייחוד על רקע הפגנות מתמשכות שהתרחשו בעיר בתקופה האחרונה.

ברמינגהאם, העיר השנייה בגודלה בבריטניה, הפכה בשנים האחרונות לסמל של רב תרבותיות מורכבת. מתוך אוכלוסייה של למעלה ממיליון תושבים, כמעט שליש הם מוסלמים - נתון שהופך כל סוגיה הקשורה למזרח התיכון לנפיצה. עבור רבים מהתושבים, האירועים בישראל אינם רק סוגיה חיצונית אלא מוקד רגשי טעון שמלווה באקטיביזם, הפגנות וסולידריות עם הפלסטינים.

הקהילה היהודית המקומית, המונה כאלפיים איש בלבד, מדווחת בתקופה האחרונה על תחושת איום גוברת. נציגי הקהילה התריעו מפני עלייה במספר מקרי האנטישמיות, חלקם בוטים ואלימים. הפגנות ענק פרו פלסטיניות הפכו לשכיחות בעיר, ובמהלכן נרשמו מקרי תקיפה מילולית ופיזית נגד יהודים, תופעה שהגיעה לשיאה לאחר מתקפת הטרור ביום כיפור האחרון במנצ'סטר.

הרקע להחמרת אמצעי האבטחה והתחושות הקשות בקרב יהודים בעיר אינו מקרי. ברמינגהאם נחשבת כבר שנים לאחת הערים המזוהות ביותר עם קהילות מוסלמיות שמרניות, ולעיתים גם עם סממנים של קיצוניות דתית. לאחר פיגועי טרור בולטים שהתרחשו ברחבי בריטניה, לרבות מתקפת ווסטמינסטר בשנת אלפיים ושבע עשרה, מופנים אצבעות אשם לעבר שכונות מסוימות בעיר.

אירועי העבר כוללים גם את פרשת הסוס הטרויאני בשנת אלפיים וארבע עשרה, שבה נטען כי גורמים אסלאמיסטיים ניסו להשפיע על תכני ההוראה בבתי ספר ציבוריים בעיר. בעקבות אותה פרשה, הותקנו מצלמות סמויות בשכונות מוסלמיות במסגרת פרויקט בשם צ'מפיון - יוזמה שהפכה לסמל של כישלון באמון הציבורי ובלמה את שיתוף הפעולה עם גורמי אכיפה.

מעבר לשיקולים הביטחוניים, ברמינגהאם מתמודדת עם משברים חברתיים וכלכליים מהחמורים בבריטניה. כארבעים אחוז מהילדים בעיר חיים בעוני יחסי, כאשר הפערים ניכרים בין אזורים מבוססים לבין שכונות מוחלשות המאופיינות באוכלוסיות מהגרים. מגמות של עזיבת האוכלוסייה הוותיקה והצטופפות של מיעוטים אתניים יצרו הפרדה גאוגרפית ותרבותית, המכונה לעיתים "הפרדה שכונתית".

פערים אלו אינם רק סטטיסטיים. הם באים לידי ביטוי בשיעורי האבטלה, בתוחלת החיים ובשילוב במערכות החינוך. תחושת הניכור שמאפיינת חלק מהצעירים בעיר מביאה לעיתים להשלכה של תחושות תסכול על מציאות פוליטית גלובלית. כך הופכת ישראל לסמל, ולעיתים מטרה, גם עבור מי שלא מכירים את המורכבות של הסכסוך באופן ישיר.

ההחלטה לאסור על כניסת אוהדי מכבי לאצטדיון וילה פארק נבחנת כעת גם בזירה הפוליטית. השר אד מיליבנד, המכהן כשר לביטחון אנרגטי, הביע התנגדות נחרצת למהלך ואמר כי אין זה מתקבל על הדעת שבמדינה דמוקרטית ייווצר מצב שבו אזור מסוים ייחשב בלתי נגיש ליהודים. לדבריו, על המערכת להילחם בכל גילוי של דעות קדומות, לרבות אנטישמיות ואיסלאמופוביה.

בהתייחסו לעצומה ציבורית שקוראת להחרים נבחרות ישראליות ולהרחיק אוהדים ישראלים ממוסדות ספורט בבריטניה, הדגיש מיליבנד כי מדובר בגישה מסוכנת המנוגדת לערכים הדמוקרטיים של המדינה. הוא קרא להבדיל בין מחאה פוליטית לבין הדרה של אזרחים בשל זהותם או דתם.

המתח סביב משחק כדורגל התגלה כביטוי לסערה עמוקה יותר. ברמינגהאם אינה רק מוקד תיירות שוקק עם עשרות מיליוני מבקרים מדי שנה. היא מיקרוקוסמוס של חברה בריטית מפוצלת, שמתקשה לגבש מדיניות אחידה לנוכח אתגרי הזהות, הרב תרבותיות והביטחון. ההחלטה האחרונה שמה את המשטרה המקומית ואת מוסדות השלטון בפני מבחן - האם הם פועלים לשמירה על הסדר, או מיישרים קו עם אקלים של פחד והסתה.