״אני מפחד לא להצליח - אבל גם מלהצליח״: הרב פנגר במילים שיכנסו לכם ללב

יש פחדים שהם טבועים בנו - לא כי הם מסוכנים באמת, אלא כי הם לא מוכרים. כך מתאר הרב יצחק פנגר את מה שהוא מכנה "שלושה רגעים מפחידים במיוחד", וכדרכו - הוא מתחיל מהחיוך, אבל מסתיים בעומק:

"שלושה דברים מפחידים בסדר עולה: קפיצת בנג'י, צניחה חופשית, והשלוק הראשון של קפה עם מכסה. למה? כי אתה לא יודע מה מחכה שם - רותח? פושר? או שיישפך לך על הבגדים..."

אבל מאחורי ההומור יש מסר הרבה יותר רציני: הפחד מהלא נודע הוא זה שעוצר את רוב בני האדם מהגשמת החלומות שלהם. לא כי הם לא מסוגלים - אלא כי הם חוששים ממה שעלול לקרות אם כן יצליחו.

הפחד - מכל הכיוונים

החשש לא מסתיים רק בכישלון. לפעמים הפחד הוא מההצלחה עצמה. "מה יקרה אם אצליח?" שואל פנגר. "האם יתחילו לצפות ממני? האם אעמוד בזה? האם אני בנוי לזה בכלל?"

ומעבר לפחדים האלה יש גם את תחושת האכזבה שיכולה להגיע אם אנסה - ולא יילך. "אני מפחד לאכזב, אני מפחד להתאכזב" - משפטים שמלווים כל אדם שחולם לפרוץ דרך.

אל תתנו לפחד לעצור אתכם

אבל כאן מגיעה הקריאה המרכזית של הרב פנגר: לא לתת לפחד לשתק. דווקא כשמפחדים - שם נמצא הסיכוי הגדול. "יכול להיות שמאחורי הפחד נמצא כל מה שאי פעם רציתם."

זוהי גישה שנשענת גם על יסודות באמונה: מי שמאמין באמת שהקב"ה מנהל את העולם, יודע שאין מה לפחד מהעתיד. הוא לא בידינו - אבל גם לא על כתפינו. אנחנו נדרשים לנסות, להעז, לפעול - ולהשאיר את התוצאה בידיו.

מה שאנשים באמת מצטערים עליו

בסיום דבריו, מזכיר הרב נקודה עמוקה שכל אחד מרגיש בשלב מסוים של חייו: "בסוף, אנשים לא מצטערים על מה שניסו ולא הצליח - אלא על מה שלא ניסו בכלל."

זה לא הכישלון שמכאיב - אלא הוויתור. הידיעה שהייתה לי אפשרות, ולא הלכתי עליה. שהייתה לי קריאה פנימית - ושתקתי אותה.

אז מה עושים?

• שומעים את הפחד - אבל לא נותנים לו לנהל את ההחלטה.

• זוכרים שדווקא מאחורי החשש - נמצא הפתח לצמיחה.

• ועושים. מנסים. מתקדמים.
  כי רק מי שמעז ללגום - מגלה מה באמת יש בכוס.