פרשת "האזינו": ה' מדבר איתנו, כדאי להקשיב - ולהרוויח בגדול

מי מאיתנו שהתבונן בספר התורה, גילה שפרשת השבוע שלנו כתובה קצת אחרת. שני טורים, זה לצד זה. המפרשים מסבירים כי הפרשה בעצם טומנת בחובה את כל מאורעות עם ישראל בזמן הגלות וגם בזמן הגאולה לעתיד לבוא. ואפילו - מובא בספרים הקדושים - רמוזים שם מסעות חייו של כל איש ואישה מישראל.

השירה נפתחת בבקשה מהשמיים "להאזין", ומהארץ "לשמוע". משה רבינו מבקש מהשמיים ומהארץ להיות עדים לאותו מעמד מכונן. אותם שמיים וארץ, הראשונים לבריאת העולם, הם העדים הנאמנים ביותר לקיום הברית בין הקדוש ברוך הוא לכנסת ישראל.

השמיים, שנבראו ביום הראשון בסדר הבריאה, היו רופפים ובלתי מוצקים. לאחר שה' יתברך קבע "יהי רקיע", הם קפאו ונעשו מוצקים. מאז ועד היום, הם מקיימים את הציווי האלוקי. מכאן, מלמדים אותנו רבותינו, על האדם להתייצב על פי דבר ה'. ומי שמקפיד על כך, נקרא "ירא שמיים".  

להקשיב לקול ה' בחיים שלנו

הפרשה והימים הללו מציבים הזדמנות מצוינת עבור כל אחד ואחת מאיתנו לבחון את ההתנהלות שלו בשנה האחרונה, להקשיב לסביבה שלי, לעצמי. לשאול את עצמנו מה מצופה מאיתנו הלאה.

הקשבה לקול הפנימי שלנו, היא אחת הדרכים להבין מה ה' רוצה מאיתנו. "האם אני מנצל הזדמנויות בחיים", "האם אני אוהב את מה שאני עושה?", השאלות הנכונות יובילו בתקווה גם לתשובות אמיתיות שיבנו עבורנו מסלול יציב ובטוח בעבודת ה' ובחיים האישיים שלנו.

תהיה פתוח לכל שינוי שבא לך

שירת האזינו מבקשת אותנו להכניס אירועים להקשר ולפתח בו זמנית ראייה רחבה יותר. זו יכולה להיות משמעות משלימה אבל לפעמים גם בעלת משמעות שונה לגמרי.

כשנהיה בהקשבה מלאה לכל מה שה' רוצה שנשים לב, נוכל להבין דבר מתוך דבר, נוכל לפענח מצבים שהם נראים שהיו ממש "הכרחיים" והיום הפכו להיות זניחים. נוכל להרגיש כיצד מקרים שבעבר היו מעוררים בנו זיכרונות לא נעימים, הפכו לסיבה טובה לצחוק.

התורה לא מצפה שנשכח את אותם הרגעים או נתעלם מהתחושות או מאותן המחשבות, שהרי הן עיצבו אותנו והפכו אותנו למה שאנחנו. אבל באותה נשימה הקב"ה מצפה מאיתנו להכניס הכול לפרופורציה ולא נאבד תקווה או אמונה בחלומות או בשאיפות שלנו. הרי הכל מה' והוא מלווה אותנו ומכוון אותנו במסע האישי שלנו בדרך הנכונה עבורנו. גם אם הוא לא תמיד ברור לנו.