"גם לגמליך אשאב": הסוד של רבקה אמנו לשידוך

מה למדתי מרבקה אמנו ליד הבאר על הבית שאני מבקש לבנות, ובעיקר על האדם שאני רוצה להיות?

כשאני חושב על השידוך שאני מחפש, אני שואל את עצמי לא רק איזו אישה אני רוצה למצוא, אלא גם איזה בית אני מבקש לבנות איתה.

אחרי דרך ארוכה , שנים של פגישות ואכזבות, הבנתי שבית לא נבנה רק מחלומות ומציפיות. הוא נבנה גם ברגעים הקטנים של היומיום: בהקשבה, בהתחשבות וביכולת להיות שם זה לצד זו, גם כשהדרך מאתגרת.

השבוע, בפרשת חיי שרה, נעצרתי מול שלוש מילים שאמרה רבקה אמנו ליד הבאר. שלוש מילים פשוטות שהאירו לי מחדש את השאלה מה באמת חשוב לי למצוא בשידוך: „גַּם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב”.

לאחר פטירתה של שרה אמנו, אברהם אבינו שולח את אליעזר עבדו למצוא אישה ליצחק. אליעזר יוצא לדרך ומתפלל לה׳ שיסייע לו למצוא את האישה המתאימה. כשהוא מגיע לבאר, הוא מבקש סימן: הנערה שתציע להשקות אותו וגם את גמליו תהיה זו שייעד ה׳ ליצחק.

ואז מגיעה רבקה.

אליעזר מבקש מעט מים, ורבקה משקה אותו. אבל היא אינה מסתפקת בכך. היא מוסיפה ואומרת: „גַּם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב”.

היא מבחינה בצורך שלא התבקשה למלא, נרתמת אליו ופועלת בנדיבות. בלי נאומים על חסד ובלי הצהרות על ערכים, היא מגלה במעשה פשוט מי היא.

באותו רגע מתגלה תכונה שאי אפשר להסתפק רק בדיבור עליה: אכפתיות שהופכת למעשה.

כשיוצאים לחפש שידוך, טבעי לחשוב על התאמה, מציאת חן , ערכים משותפים וכימיה. אבל הדרך מלמדת אותי להביט גם מעבר לרושם הראשוני ולשאול שאלות עמוקות יותר: איך האדם שמולי מתנהג כשמישהו זקוק לעזרה? האם הוא מבחין בצרכים של האחר? האם הוא מוכן להתאמץ גם כשאיש לא ביקש ממנו?

רבקה לא נשאה נאום על הנתינה שלה. היא פשוט נהגה כפי שליבה הורה לה.

הסיפור הזה מחדד עבורי את הבית שאני מבקש לבנות: בית של אמונה, אהבה, כבוד הדדי ואחריות. בית שבו לא נסתפק בשאלה מה כל אחד מאיתנו מקבל, אלא נבקש לראות גם מה אנחנו יכולים להעניק. בית שבו, גם בימים מורכבים, נזכור שאנחנו באותו צד.

אבל כאן הפרשה מחזירה אותי אל עצמי.

קל לחפש תכונות טובות אצל האישה שאיתה אני רוצה לבנות בית. קשה יותר לעצור ולשאול אם אני עצמי מוכן לחיות על פי אותן תכונות.

אם אני רוצה שיראו אותי, האם אני יודע לראות את מי שלצידי? אם אני מצפה להתחשבות, האם אני מוכן להעניק אותה גם כשזה דורש ממני מאמץ?

אני לא מחפש אישה מושלמת, ואיני מתיימר להיות אדם מושלם. אני מחפש שותפה שאוכל לצמוח איתה, ללמוד ממנה ולבנות איתה קשר שבו שנינו משתדלים להיות טובים יותר.

כי מידות טובות אינן נמדדות רק ברגעים גדולים, אלא גם במחוות הקטנות: במילה טובה, בהקשבה אמיתית ובנכונות לעשות משהו למען האדם שלצידנו, גם בלי שיבקש.

גם דרכו של אליעזר מלמדת אותי שיעור חשוב. הוא מתפלל לה׳, אבל אינו מסתפק בתפילה. הוא יוצא לדרך, פועל, מתבונן ומנסה לזהות את ההכוונה שהוא מבקש. האמונה אינה מחליפה את ההשתדלות; הן צועדות יחד.

בסוף הפרשה נאמר על יצחק ורבקה: „וַיִּקַּח אֶת רִבְקָה וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה וַיֶּאֱהָבֶהָ”. אחרי האובדן של שרה אמנו, נכנסת האהבה לחייו של יצחק. התורה אינה מתעלמת מהכאב, אבל היא מלמדת שגם אחרי כאב ולאחר חורבן אפשר ואף רצוי לפתוח פרק חדש ולבנות בית.

אני עדיין מחפש את השידוך שלי. איני יודע מתי אפגוש את האישה שאיתה אבנה את ביתי שיישאר לתמיד , אבל אני רוצה להגיע ליום הזה כשאני יודע לא רק מה אני מבקש למצוא, אלא גם מה אני מוכן לתת.

**אני מתפלל למצוא אישה שיש בה הלב לומר „גם לגמליך אשאב”. ובינתיים, אני מבקש להמשיך לעבוד על עצמי, כדי שכאשר ניפגש, גם היא תוכל למצוא בי את אותו הלב בדיוק **

שבת שלום,

יחיאל פליישמן

איש תוכן ותחקיר, ערוץ 2000

לתגובות, הערות והארות: YECHIELF@TV2000.CO.IL