בתוכניתו "דרך צדיקים", המשודרת ברדיו 2000, מעמיק הרב ארז קדוסי במעלתה העצומה של התפילה ובחשיבותה הקיומית לעבודת השם. התפילה היא הקשר הישיר של היהודי עם בורא עולם, רגע יקר שבו עוצרים את מרוץ החיים הסוער, פותחים את הלב ופונים לאבינו שבשמיים בשמחה, בתמימות ובהתחדשות. הגמרא הקדושה מגדירה את התפילה כעבודה שבלב, וחז"ל מלמדים כי תפילה בלא כוונה היא כגוף בלא נשמה. דוד המלך מלמד בספר תהילים כי השם קרוב לכל אשר יקראוהו באמת.
הבן איש חי מגלה יסוד פנימי נפלא ברמז אותיות המילה אדם. כאשר מתבוננים במילוי האותיות של המילה אדם, מתקבלת המילה מתפלל, ללמדנו כי עצם מהותו ופנימיותו של האדם היא התפילה. הבן איש חי מוסיף כי תפילה הבוקעת ממעמקי הלב עולה כחץ ישירות עד כיסא הכבוד ללא שום קטרוגים. כדי לזכות לכוונה שלמה, הבעל שם טוב הקדוש קובע את הכלל כי במקום שבו מחשבתו של האדם נמצאת, שם הוא נמצא כולו.
להמחשת חשיבות הריכוז בתפילה, מביא הרב קדוסי את סיפורו של הרב שמשון פינקוס אודות עשיר קמצן שהיה ממלא את אורחיו בדיבורים כדי שיישארו רעבים ולא יאכלו, עד שהגיע אורח חכם שהשיב לו על כל שאלה כי פלוני מת. כשנשאל האורח מדוע כולם מתים, השיב שבזמן שהוא אוכל, מבחינתו כל העולם מת. המוסר הנלמד מכך לעבודת השם הוא שכאשר יהודי מתפלל, לומד או מברך, עליו לחוש כאילו כל העולם כולו מת ולהתרכז במאה אחוזים בתפילתו. השולחן ערוך בסימן צ"ח פוסק כי המתפלל צריך לכוון בפירוש המילים ולחוש כאילו השכינה כנגדו.
לסילוק מחשבות זרות בתפילה, מביא השל"ה הקדוש בשם הרמ"ק סגולה נפלאה מפי אליהו הנביא, לומר לפני התפילה מספר פעמים את הפסוק "אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה". בנוסף, מביא הרב קדוסי סיפור מרגש על הרב שמשון פינקוס כילד בן חמש באמריקה, אשר היה חולה ולא יכול היה לרדת לסעודת שבת. הילד התפלל מעומק הלב, ואף על פי שהחום לא ירד, אביו החליט לוותר לו ולהעלותו אל השולחן. מכאן לומדים כי תפילה מעומק הלב נענית מיד, ואין צורך לתת עצות לבורא כיצד לעזור.
הרב ניסים יגן מדגיש כי הקדוש ברוך הוא מצפה לשמוע את דיבורו של היהודי, בדומה להורים המתרגשים ממילה ראשונה שאומר פעוט שטרם דיבר. הרב קדוסי משתף בזיכרון ילדות מרגש מגיל שבע, כאשר צעד בבית הספר ופשוט הסתכל לשמיים ודיבר עם השם בתמימות. כמו כן, מדגיש הרב את החשיבות של החדרת אמונה בילדים מגיל רך, באמצעות נטילת ידיים, ברכות וסידור תפילה מיוחד, כפי שקנה לבנו דוד ולבתו נעומי.
ספר "יעלזו חסידים" לרבי אליעזר פפו מלמד כי שורש התפילה הוא שמחת הלב, כפי שכתוב: "עבדו את השם בשמחה". דוד המלך היה מנגן בכינור על כל תפילותיו כדי למלא את לבו באהבת השם. הרב מסיים בתיאור מרגש מהכותל המערבי, שממנו אין השכינה זזה לעולם, ומבתי הכנסיות שבהם ניגשים צעירים לפרוכת מתוך יראה ואהבה. כשאדם מתפלל מתוך ענווה והכנעה ומבין שאין לו על מי להישען אלא על אביו שבשמיים, הוא זוכה לישועות ולגאולה שלמה בבניין בית המקדש.
האזינו לתוכנית המלאה:
✍️ נא לשמור על שיח מכבד, ללא לשון הרע, רכילות או פגיעה בזולת. תגובות שאינן עומדות בכללים יימחקו.