לדלות את האוצרות שלנו מהבאר, גם כשהכל נראה סתום
אנחנו לפעמים מתייאשים עוד לפני שהגענו למטרה, לא מצליחים לראות את הטוב בחיים. ר. דניאל עם מסר מפרשת חֹקת שגורמת לנו לצאת עם כוחות מחודשים
אנחנו לפעמים מתייאשים עוד לפני שהגענו למטרה, לא מצליחים לראות את הטוב בחיים. ר. דניאל עם מסר מפרשת חֹקת שגורמת לנו לצאת עם כוחות מחודשים
כשהלב לוחש שמגיע לך יותר, אבל המציאות עוצרת - איך מתמודדים עם תחושת החמצה ושאיפה לא ממומשת? פרשת קרח מציעה כיוון מפתיע
למה דווקא במדבר? פרשת במדבר מגלה לנו סוד נסתר: רק כשהאדם מפנה מקום בתוכו, משתיק את הרעשים ומתכופף בענווה - התורה יכולה להיכנס
בין אם אתה עובד אדמה או שולח קורות חיים - השאלה האמיתית היא: האם אתה מוכן לשחרר, כדי לתת לבורא מקום לפעול?
מה מלמדת אותנו פרשת ויקרא על התקרבות דרך הקרבה, על ההתמודדות עם כישלונות, ואיך גם טעות יכולה להיות חלק מצמיחה רוחנית ואישית. מאת ר. דניאל
הרעיון היצירתי של יעקב אבינו להיות החולה הראשון בעולם. ר. דניאל עם כמה נקודות מיוחדות מהפרשה - וגם על הסיפור דיירי הבניין שמעל עשור פחדו לעשות את השינוי הזה
אמירות של "מה יגידו", איך יסתכלו עליי, עשויות ללוות את האדם לאורך שנים. למנוע ממנו לנקוט בפעולות מסוימות. אבל יוסף מגלה לנו שאפשר, גם אם אתה נמצא על הכיסא הכי גבוה
כל חייו של יוסף הצדיק מתהפכים ברגע. למרות שנראה שמכאן המצב רק הולך ומתדרדר - יוסף מגייס את כל כוחותיו ומצליח למלא את החלל שאליו איימו הפחד והדאגה להזדחל
הרצון שלנו להתקדם בוער לנו בעצמות. הוא הולך לישון איתנו בלילה וקם איתנו בבוקר. אבל מה עושים אם לא רואים את האור בקצה המנהרה?
התחבטויות, חרטות, ואולי סתם תהיות מבלבלות. ר. דניאל מביאה קו מנחה לחיים שביססה התורה בחיים שלנו
כמעט 100 שנים ששרה חווה שנים של עקרות. המסגרת ה"עגומה" ששרה חייה לא מלחלחת אליה פנימה, כמה נקודות חשובות מהפרשה
ללכת, זאת פעולה שהיא נצרכת. בין אם היא פיזית ובין היא רגשית, מנטלית. לפעמים אדם חייב לקום ולעשות שינוי, ולרוב הוא מעדיף פשוט תעודת ביטוח לכל החיים. אז מה אתכם? קמים?
אם שומעים על מקרים מצערים, או אם זה בגלל חוויה אישית שמטלטלת את חיינו - אנחנו אוטומטית מוצפים, הסכר נפתח ואנחנו לא מתפקדים. נקודה אחת שתשאיר אתכם יבשים בתוך המבול הזה
כבכל שבוע ושבוע אני דנה בענייני הפרשה, מביאה את הזווית המיוחדת שלה. הפעם בחרתי להתמקד בסיפור האישי שלי עם טא'צ מהפרשה. עכשיו זה אצלכם
בכל סוף שנה אנחנו מבטיחים לעצמנו הבטחות, מציבים יעדים ומשימות לשנה החדשה, מפה ועד להודעה חדשה. אבל השנה אנחנו נדע גם איך לעמוד במטרות האלו
בדיוק כמו הסינגל של השיר, אנחנו מאמינים בטוב של ה', בעבודת השם שצריכה להיות בשמחה. אבל למה אנחנו לא מצליחים לראות את כל הטוב הזה?
אנחנו מתכסים מתחת לפוך, כמו מסרבים לצאת ולהילחם ביצר הרע. אבל אם חשבתם שהמאבק יסתיים בטמינת הראש בחול - טעיתם. שם הוא רק מתחיל
תמיד יש מעין פחד שקיים על נושאים בלתי פתירים, שנראים בעינינו כבלתי מנוצחים. אנחנו נרתעים מהם עוד הרבה לפני הצעד הראשון, ובכל עת הם מציקים לנו. אבל יש דרך והיא די פשוטה
אנחנו חושבים שהדרך הקצרה תהיה סלולה אם נגיע לאנשים ש"רואים". אבל הפרשה הזו מעמידה לנו מראה מול הפנים, ואומרת - אין דרך אמצע
כחברה, יש לנו נטייה למדוד בני אדם על פי הצלחות. אבל מה קורה כשאותן הצלחות באות בקלות, ואחר כך מתרסקות?