הצפה של בחירות. איך אדע לחיות כמו שאני מבין?
נראה שכל אחד ברשתות החברתיות כבר ניתב את דרכו. ואנחנו משערים שההעתקה כנראה תסלול לנו את הדרך להצלחה. אבל איפה אנחנו טועים?
נראה שכל אחד ברשתות החברתיות כבר ניתב את דרכו. ואנחנו משערים שההעתקה כנראה תסלול לנו את הדרך להצלחה. אבל איפה אנחנו טועים?
הימים עוברים עלינו ביעף, "דורסים" אותנו. ולמרות זאת, משתדלים לקום בכל בוקר עם אנרגיה טובה. אבל יש נוסחה שתיתן לנו הרבה כוח פה להשיג את המטרות שלנו
אנחנו נוהגים להוציא מהפה שלנו כל מיני הבטחות, משימות שנבצע, חוויות עתידיות, אך מה עושות אותן אמירות שנזרקות לחלל האוויר עושות לסביבה שלנו?
"בשבילי נברא העולם": כשפנחס הורג את זמרי הוא לא עושה את זה בשביל התהילה והכבוד, הוא עושה את זה לרצון שמיים. אבל מהר מאוד הוא מוצא את עצמו קוטף את התהילה
בלעם רוצה את להשיג את המטרה שלו, אבל ה' רוצה להציל אותו מעצמו. בורא עולם פותח לאתון את הפה כדי להסיט אותו ממסלולו. השיעור שלנו: לפעמים הדבקות במטרה היא לרעתנו
כמה פעמים ראיתם מקרה שגרם לכם להתקומם? כמה פעמים רציתם משהו שנעלם לכם? בארה של מרים מלווה את העם במשך 40 שנה, אבל ברגע שזה נגמר, העם מתחיל לקטר
קרח מחליט שהוא רוצה את המשרה של משה, אך כשהוא מקבל את הדחייה הוא נפגע עד עמקי נשמתו. בתגובה, הוא רוקם מזימה כזו שזורקת אותו מחוץ לעם, מחוץ לכל המוכר והידוע
הם נכנסים ונותנים נופך חדש לכל מה שקורה להם מול העיניים. אבל מי ביקש מהם? ומתי לא מבקשים מאיתנו לתת פרשנות, ולמרות זאת עושים את זה?
משה לא מאמין בכוח שלו לשמוע עוד את התלונות של העם. ה' רואה את המצוקה ומציע למנות עוד 70 זקנים שיעזרו לו. אבל האור של משה רבנו בעצם מאיר עליהם
הקב"ה קבע: בני קהת, יעקפו את אחיהם הבכור, גרשום. ולמה? כי ה' יתברך רואה בחוכמתו את קדושתם של בני קהת. אז מתי העבר שלנו מנמיך אותנו? וכמה עלינו לתת לו משקל בחיינו?
כשהכל יבש, סדוק ומוכתם בצבע אחיד - ה' מחליט להשרות שכינתו דווקא במדבר השומם. מתי אנחנו מרגישים במדבר? ואיך נזכה להגיע אל האור?
זה נולד עם כסף, ההוא עם סביבה תומכת והשלישי עם כישרון מולד. הניסיונות, כך אנחנו מגלים, הם ההוכחה שה' רוצה אותנו קרוב אליו. אבל מה אנחנו עושים בשביל זה?
מכורח המציאות התרגלנו ליצור משוואת, לתת פתרונות יצירתיים לתסבוכת שאנחנו נמצאים בה. אבל אולי אנחנו לא פה בשביל לפתור לעצמנו את הבעיות?
התרגלנו לרצות, לבקש ולבכות, ולהתפלל בכל הכוח. אולי כבר התייאשנו והשלמנו עם המחשבה ש"זה כבר לא יקרה". ואולי, הקב"ה רק רוצה שנהיה פשוטים? בלי יותר מדי משחקים?
בכל יום הקב"ה ברחמיו מביא לנו שפע של הזדמנויות, בחלקן אנחנו אפילו לא מבחינים. אבל האם אנחנו מחמיצים הזדמנויות באופן תדיר? הגיע הזמן לגעת בלב שלנו
כולנו רוצים להתעלות, להתחבר, לה' מתוך מתיקות אמיתית, מתוך אהבה. אבל פרשת השבוע מלמדת אותנו - רק בורא עולם מחליט עד כמה קרוב נגיע אליו
המהפכה במצרים הייתה עקובה מדם, כשבניהם של המצרים קמים עליהם להרוג אותם, הם לא מתחשבים בנתונים הגנטיים שלהם, אלא פשוט פועלים כדי להציל את עצמם אבל זה לא עוזר להם
בסוף בסוף, מה שזורעים זה מה שקוצרים: פרשת השבוע מבקשת מאיתנו לנצל את זה. זריעה מתחילה באדמה, בפעולה שאף אחד לא רואה, וככה גם החלומות
כמה פספסנו בחיים כי חיכינו לשעת הכושר, להזדמנות הנכונה. הכול כי חשבנו שאולי מישהו אחר ממלא את מקומנו בדיוק ברגעים אלה. המבט החדש שמגלה לנו הפרשה דרך הטרגדיה של בני אהרן
אנחנו טובעים בשגרה, מתקשים להניע את הרצון הפנימי להגשים את החלומות. אבל אולי כדאי ללמוד כלל חשוב, שהוא קודם כל - לעשות