האדמה נשמטת מתחת לרגליים. ומה אנחנו עושים? 

שליחות בראי הפרשה - במדבר

התחלה חדשה של חומש במדבר, נפתחת בדיבור של ה' אל משה: "וידבר ה' אל משה במדבר סיני באוהל מועד... במספר שמות כל זכר לגלגלתם". עם ישראל הולכים למדבר שממה שורץ חיות רעות נחשים ועקרבים, ללא מזון ומים, לתקופה ממושכת – רק מתוך אהבתם ומסירותם לה'. 

חכמנו הסבירו כי לא רצה ה' להשרות את שכינתו לא על הים ולא על ההרים, רק על המדבר הסכים ה'. אין בורא עולם מסכים להשרות שכינתו, אלא על מי שמוחזק בעיני עצמו.

לא נגעו בו: אדם יודע שכל השעות ששקד על התורה הקדושה, הוא אפילו עדיין לא נגע בקמצוץ ממנה. כך גם המדבר - ידי אדם לא מתעסקות בו. אותו אדם יודע שאם הוא לא יעמול ולא יתייגע בעצמו להשיגה, לא יוכל איש לעזור לו בכך. גם באותו האופן פועל המדבר: מקום צחיח ושומם, אדם לא יכול לעזור לו להגיע אל היעד. רק אנשים מטיבי לכת, שעמלים רבות יזכו להגיע אל היעד הנכסף, אל התורה והשראת השכינה (אהל תורה).

כל אחד רוצה לחיות חיים שלווים ורגועים, נטולי דאגות. כשכל התכנון שלנו מתנהל על פי מה שקבענו מראש. אך מה קורה כשהאדמה היציבה והמוכרת נשמטת מתחת לרגליים?

"איך זה יכול להיות?" ו"למה זה קרה לי?", בן רגע הקערה מתהפכת, וכל הלו"ז הצפוף נדחק הצידה. השינוי הלא צפוי זורק אותנו לשממה, למדבר. כזה שמחייב כל אחד להתכנס פנימה, לעשות חשבון נפש, להבין למה. בעת התקופה המדברית, כל העוגנים המוכרים נעלמו, ומפה יוצאים למסע מדברי קשה ומפרך, תקופת מעבר לא קלה. ובעיקר הרגשת הלבד מכרסמת.

חובה לזכור שהתקופה המדברית והיבשה הזו יש בה סכנה. שהיא יותר רגשית וגם רוחנית - אסור ליפול ברוח! לא להיכנס למרה שחורה, לעצב ולדמיונות שלא משקפים את המציאות. להתבונן בכמה נקודות: מה עשיתי עד כה? כיצד אני יכול להשתפר? איזה נקודות אני יכול לחזק באמונה? למה אני שואף בחיים? בלי זה האדם יתקע בנקודת ההתחלה, בלי למצוא אפילו מקור מים חיים במדבר הצחיח.

אם אתה מרגיש כמו הלך במדבר, עושה ועושה ולא רואה את הארץ המובטחת, אם קשה לך ואתה בלי כוחות - אל תטעה, אל תכנס לייאוש ואין זה מפני שה' עזב אותך חלילה, אלא זהו סוג של חיבור מיוחד בינך לבינו, וכל שיחה או התקרבות רק תקרב אותך ליעד.