"הגבאי כבר החליט ואז הרב אויערבאך הפתיע במילה אחת"

חוכמת התורה מבקשת ללמד את האדם לא רק מושגים, אלא גם, בין השאר, איך חושבים נכון. לרוב, לא נצליח לעמוד על כוונת התורה, בטח שלא בתחילת הדרך, אבל עם הזמן הדברים מתבהרים. ואז, לפתע, אדם מצליח לחבר בין כל הקצוות, עד אשר הוא מקבל תוצר מוגמר של אמת צרופה וחוכמה אלוקית.

בפרשת השבוע אנו מכירים מושג חדש: "עבד עברי". זהו למעשה שם מכובד לפושע, גנב שציער בני אדם הגונים, שלקח מהם את שלהם וגרם להם צער וחוסר ביטחון בביתם.

בוודאי שהאינסטינקט האנושי הראשוני הוא לתפוס את הפושע ולהשליכו לבית הסוהר. אבל היהדות מלמדת אותנו אחרת: "עבד עברי" הוא אדם חלש, שלא עמד בפיתוי והחליט ללכת בדרך קצרה כדי למלא את חסרונותיו. הבעיה שהוא עשה זאת נגד חוקי התורה. לכן מבקשת התורה: להבין אותו, לעזור לו, ולתקן אותו.

איך? תכניס אותו לבית יהודי, שיראה מהם חיים טובים, נכונים ואמיתיים. שיראה שגם הוא יכול לזכות בכך, אם רק ירצה וישתדל. ואחרי שנים של עבודה פיזית - ויותר מזה, עבודת מידות - אתה מייצר יהודי חדש.

בסיום התהליך, הגיע הזמן להשוות: פושע אחד נזרק לבית האסורים, לפי מחשבת בני האדם, ופושע אחר הפך לעבד עברי - על פי הסתכלות התורה.

הראשון, ככל הנראה, הפך לפושע גדול יותר, מתוחכם יותר, עם קשרים בעולמות אפלים. השני - התנתק מהרע, הכיר את הטוב, ומתחיל את חייו הגשמיים והרוחניים מחדש.

כל זה רק בגלל הדרך בה התורה מלמדת אותנו להסתכל על המציאות ולתקן אותה. כדי להבין מהי דעת תורה אמיתית, הצופה כמה צעדים קדימה, שמעו את הסיפור הבא:

תכף כבר קריאת התורה, והגבאי מתחיל לנוע בחוסר נוחות. תכף יצטרך להתמודד עם הרגע שדחה את ההחלטה לגביו במשך כל התפילה - שני מתפללים ניגשו אליו, כל אחד עם בקשה לעלות למפטיר: אחד לאזכרה של אביו, והשני לאזכרה של חמיו. הגבאי עשה חשבון פשוט ואף הגיוני: בן קודם לחתן. באותה שבת ישב בקהל מרן גאון ישראל הרב שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל. החליט הגבאי לגשת לגדול הדור ולקבל עצה. הרב הקשיב לדילמה הסבוכה, חשב רגע, ופסק: "החתן יעלה למפטיר". וכך היה.

התפילה הסתיימה, והמתפלל שלא עלה למפטיר החליט לגשת אל הרב.

"כבוד הרב, אני לא מבין. למה הרב קבע שהוא יעלה ולא אני?"

הרב הביט ביהודי השואל בחיוכו החם והסביר:

"למה אדם עולה למפטיר ב'יארצייט'? כדי להוסיף זכויות לנפטר, נכון?"

הזכות של הוויתור ליהודי אחר לא פחותה מהזכות לעלות למפטיר, ואולי היא אף גדולה יותר! בוודאי שעשית לאביך נחת רוח גדולה!" האיש הנהן בהסכמה.

"אני מבין, אבל... גם הוא היה יכול לזכות לוותר. למה דווקא אני?"

הרב הסביר:

"אם הוא היה מוותר, כשהוא היה חוזר הביתה, אשתו הייתה שואלת אותו: 'נו, עלית לתורה בשביל אבא שלי?' והוא היה עונה לה: 'לא, נתתי את העלייה למישהו אחר'. אתה יודע מה היה קורה אחר כך?"

האיש הקשיב בתשומת לב.

"'בטח שוויתרת!' היא הייתה אומרת לו. 'רק כי זה אבא שלי ויתרת! אם זה היה אבא שלך, בחיים לא היית מוותר!' ומיד הייתה מתפתחת מריבה גדולה בבית."

יוצא שאתה זכית לשני דברים גדולים: גם זכית לוותר וגם גרמת לשלום בית. עכשיו תגיד לי: מה לדעתך עושה יותר נחת לנפטר - אתה שזכית בשתי מצוות, או העולה למפטיר שזכה באחת?"

חברים יקרים, אם רק נלמד לחשוב אחרת, להתבונן על העתיד ולהבין את ההשלכות - נזכה בעצמנו, יחד עם לימוד התורה ועבודת המידות, להפוך יום אחד את דעתנו לדעת תורה אמיתית. אמן.

שבת שלום!