"ברכת הבנים": המנהג המרגש בליל שבת שכל הורה חייב להכיר

בבתים רבים, רגע לפני הקידוש, מתרחש טקס שקט ומרגש, ההורים מניחים ידיים על ראש ילדיהם, ומברכים אותם בברכת כהנים. אבל מה מקור המנהג הזה, ולמה דווקא בליל שבת?

מנהג ברכת הבנים מוזכר כבר בדורות קדומים. בספרו של רבי אהרן די מודינא, "מעבר יבוק", נכתב כי "כשישים אדם ידו על ראש הקטן, מתברך", ומובא שם הפסוק מברכת יעקב לאפרים ומנשה, "בך יברך ישראל". לפי מה שכתב, זו שעה שבה הברכות פועלות, ואין שטן המקטרג, כי שבת היא עת רצון מיוחדת בשמים.

גם היעב"ץ כתב בסידורו "בית יעקב", שהשעה המתאימה ביותר לברך היא לאחר התפילה או כשנכנסים הביתה. הוא הסביר: הילדים עדיין טהורים, לא חטאו, ולכן הברכה נתפסת וממשיכה עליהם שפע. לא רק הקטנים, גם הילדים הבוגרים, ואפילו המבוגרים, מקבלים את ברכת ההורים בליל שבת.

החתם סופר, לפי המסופר, היה מברך את כל בני ביתו, בנים, בנות, נכדים וחתנים, בברכה מיוחדת כאשר חזר מבית הכנסת בליל שבת. כך גם נהג המהרי"ל. משמעות הדבר, זו ברכה מיוחדת, ולא סתם חיבוק רגשי חד פעמי.

אבל יש גם מי שתהה, איך מותר לישראלים, שאינם כהנים, לברך בפסוקי ברכת כהנים, מה גם שבגמרא נאמר שזר אסור לו לשאת כפיו. המחלוקת ההלכתית בנושא עמוקה, יש שסבורים שהאיסור הוא רק כשמתכוונים לקיים מצוות נשיאת כפיים עצמה. אבל אם מברכים לשם חיבה וברכה אישית, או בלי לפרוש ידיים כמו שעושים הכהנים בתפילה, אין בזה בעיה.

בקרב פוסקים שונים יש דעות חלוקות האם לברך ביד אחת או שתיים. היעב"ץ מציע דווקא שתי ידיים, כמו בברכת כהנים. אבל אחרים, כמו הגר"א מוילנא, הקפידו לברך ביד אחת בלבד, כדי להבדיל בין ברכת הדיוט לברכת כהן בבית המקדש.

יש הסברים נוספים לעניין. בשו"ת חתם סופר מוסבר שהטעם הוא שהשבת מביאה עימה שקט פנימי, תפילה בכוונה, ובלי הסחות דעת, לכן דווקא אז הברכה חלה ביתר תוקף. אחרים מסבירים כי במשך השבוע ההורים עלולים, חלילה, לומר מילה קשה לילדיהם, אז בליל שבת זה הזמן לתקן, להפוך את הקללה לברכה.

הרב חיים דוד הלוי העלה טעם מעניין, שורש המנהג לא מתחיל בברכה אלא בנשיקת היד של ההורים. המנהג לנשק את יד אמא ואבא בליל שבת מבטא כבוד והערכה, ודרך הנשיקה מתגלגלת גם הברכה.

ומכאן, אולי, עיקרו של דבר: הברכה בליל שבת איננה רק טקס, היא ביטוי לאהבה, לחיבור שבין הדורות. רגע שבו הורה עומד מול הילד שלו, מביט בו בעיניים, ומבקש עבורו את כל הטוב שבעולם.

והמסר? גם אם לא כולם מבינים את עומק המנהג, אל תוותרו עליו. אפילו אם זו רק מילה אחת, חיוך, ליטוף על הראש, וברכה, "ישימך אלוקים כאפרים וכמנשה", דיינו.