המסר החינוכי החזק ביותר לא נאמר במילים אלא במעשים

בעולם החינוך המודרני נהוג לדבר רבות על דוגמה אישית ועל חשיבות המילים שאנו אומרים לילדינו אך לעיתים קרובות אנו שוכחים כי הילדים שלנו אינם מקשיבים למילים אלא צופים במעשים. הרב יואב בן חיים מציע לנו מבט מרתק ונוקב על האופן שבו הילדים שלנו קולטים את המציאות הרוחנית בביתנו לא דרך ספרי הלימוד אלא דרך השמחה והמהירות שבה אנו ניגשים לקיים את רצון השם.

משחק הילדים שחשף את האמת המרה

סיפור קטן ומתוק על אח ואחות קטנים ששיחקו בביתם יכול ללמד אותנו שיעור עמוק בנפש האדם. השניים שיחקו את המשחק המוכר של אבא ואימא שבו הילדה תפקדה בתור האם והילד בתור האב. הילדה טרחה והכינה ארוחת צהריים דמיונית פרסה מפה על השולחן הציבה צלחות וכוסות ואז קראה בקול גדול לעבר הילד ששיחק את תפקיד האב ואמרה לו כי האוכל מוכן והוא מוזמן לשולחן. הילד לא היסס ומיד הגיע והתיישב לאכול.

באותו רגע הפסיקה הילדה את המשחק והביטה בו במבט מלא פליאה. היא אמרה לו בשיא התמימות כי הוא לעולם לא יוכל להיות אבא אמיתי. כאשר הילד שאל בתמיהה מדוע היא אומרת זאת הרי הוא בא מיד כשקראה לו היא השיבה לו תשובה שטלטלה את עולמם של המבוגרים שהקשיבו מהצד. היא הסבירה לו כי במציאות שלה כאשר אימא קוראת לאבא לארוחה הוא לעולם לא מגיע בפעם הראשונה. היא צריכה לקרוא לו חמש או שבע פעמים ורק אז הוא מואיל בטובו להגיע. העובדה שהילד הגיע מיד הוכיחה לשיטתה שהוא פשוט לא משחק את התפקיד בצורה אמינה.

הסיפור הזה אינו רק משל משעשע על דינמיקה משפחתית אלא הוא צוהר להבנה כיצד ילדים קולטים את סדרי העדיפויות שלנו. הם שמים לב למהירות התגובה שלנו הם מבחינים מה גורם לנו לקפוץ מהכיסא ומה גורם לנו להתמהמה.

סוד הזריזות בפרשת צו

בפרשת השבוע אנו מוצאים את הציווי האלוקי הפותח במילים צו את אהרון ואת בניו. רש"י הקדוש בפירושו על התורה מדגיש כי המילה צו אינה רק לשון ציווי רגילה אלא היא לשון של זריזות. הוא מוסיף ואומר כי זריזות זו נצרכת מיד ולדורות. כאן עולה שאלה מתבקשת הרי ברור שכל מה שנכתב בתורה הוא לדורות עולם ואם כן מדוע היה צריך רש"י להדגיש זאת דווקא בהקשר של זריזות.

התשובה טמונה בעומק המושג של חינוך. התורה מלמדת אותנו שלא מספיק לקיים את המצווה עצמה אלא יש חשיבות מכרעת לאופן שבו המצווה מתבצעת. הזריזות היא הביטוי החיצוני לאהבה הפנימית ולחשיבות שאנו מייחסים לדבר. כאשר אנו מבצעים פעולה בזריזות אנו משדרים לסביבה ולעצמנו כי הדבר הזה יקר ללבנו וכי אנו חפצים בו מאוד.

כאשר רש"י אומר שהזריזות היא לדורות הוא מתכוון לומר שזו הדרך היחידה להעביר את היהדות הלאה. אם נקיים מצוות מתוך תחושת עול מתוך כבדות או מתוך התמהמהות הילדים שלנו יבינו שהמצוות הן נטל. הם אולי יקיימו אותן כי כך חונכו אך הלב שלהם לא יהיה שם. לעומת זאת כאשר הם רואים הורים שרצים לבית הכנסת שמתכוננים לשבת בשמחה ובהתרגשות ושממהרים לקיים כל דבר שבקדושה הם סופגים את התשוקה הזו לתוך נשמתם.

החינוך שמעבר למילים

הורים רבים משקיעים משאבים אדירים בשיחות נפש עם ילדיהם על חשיבות האמונה וקיום המצוות. אך האמת היא שהחינוך האמיתי מתרחש ברגעים הקטנים של היום יום. הילד רואה איך אבא מגיב כשמגיע זמן תפילת מנחה. האם הוא קם מיד ומחפש מניין או שהוא מושך עוד כמה דקות מול המחשב או הטלפון. הילדה רואה את אימא מתכוננת לשבת. האם יש בבית אווירה של לחץ וכעס או שיש אווירה של ציפייה וזריזות של מצווה.

הזריזות היא המפתח להפיכת המצווה למשהו חי ונושם. מצווה שנעשית בכבדות היא מצווה קרה. מצווה שנעשית בזריזות היא מצווה בוערת באש של קדושה. הילדים שלנו זקוקים לאש הזו כדי לשרוד את הקור של העולם שבחוץ. אם הבית שלנו יהיה מלא בזריזות של מצווה הילדים ירצו להיות חלק מזה. הם יבינו שיש כאן משהו מרגש משהו ששווה לרוץ עבורו.

תחשבו על רגע בדיקת חמץ או על הדלקת נרות חנוכה. אלו רגעים שבהם הילדים עומדים ומסתכלים עלינו. אם הם רואים אותנו מתייחסים למצווה כאל משימה שיש לסמן עליה וי הם ילמדו להתייחס כך לכל עולמם הרוחני. אך אם הם רואים אותנו ניגשים למצווה בחרדת קודש מהולה בשמחה עצומה ובזריזות של אוהבים הם יקבלו את המסר העמוק ביותר שאפשר להעביר.

לנצח את השגרה דרך הזריזות

אחד האתגרים הגדולים ביותר בחיי הדת הוא השגרה. המצוות חוזרות על עצמן מדי יום ומדי שנה והסכנה היא שהן יהפכו להרגל חסר נשמה. כאן נכנסת הזריזות ככלי עבודה. הזריזות שוברת את השגרה. היא דורשת מאיתנו מאמץ מכוון לקום ולפעול מעבר לטבע העצל של הגוף.

כאשר אנו מתגברים על העצלות ומקיימים מצווה בזריזות אנו מזקקים את הנפש שלנו. אנו מוכיחים לעצמנו שהרוח חזקה מהחומר. הניצחון הזה הקטן ככל שיהיה משאיר רושם כביר על הילדים. הם רואים הורה שמתגבר. הם רואים הורה שבוחר בטוב בכל רגע מחדש. זהו החינוך לערכים במובן העמוק ביותר שלו.

רש"י מלמד אותנו שהזריזות צריכה להיות מיד. אין לדחות את המצווה לרגע שבו יהיה לנו נוח יותר או לרגע שבו נרגיש השראה. ההשראה מגיעה מתוך המעשה. אם נחכה להשראה ייתכן שהיא לא תגיע לעולם. אך אם נפעל בזריזות המעשה עצמו יעורר את הלב.

דור של זריזות: האחריות שלנו

אנו חיים בעידן שבו הכל זמין ומהיר אך דווקא בתחום הרוחני אנו נוטים לעיתים להתעצל. העולם שבחוץ מציע לילדינו ריגושים מהירים וזמינים ואם אנו רוצים שהם יבחרו בדרך התורה עלינו להראות להם שהתורה היא המקור האמיתי לחיות ולשמחה.

כאשר אנו מקיימים מצוות בזריזות אנו לא רק מרוויחים את המצווה עצמה אלא אנו בונים דור שלם. אנו בונים דור שידע להעריך את הזמן שלו דור שיבין שכל רגע בחיים הוא הזדמנות לעשות טוב. זהו החינוך לדורות שעליו דיבר רש"י. הילדים שמחקים אותנו היום יהיו ההורים של מחר והם יעבירו הלאה את מה שהם ראו בבית. אם הם ראו זריזות הם יעבירו זריזות.

בתקופה הזו שבה אנו נמצאים בין אם זה לקראת חגים או בשגרת היום יום כדאי לנו לקחת פסק זמן למחשבה. בואו ננסה להכניס עוד קצת חיות למצוות שלנו. בואו נראה לילדים שלנו שאנו לא רק מקיימים את התורה אלא אנו אוהבים אותה ורצים לקראתה. בואו נחזור להיות האבות והאימהות שהילדים שלנו מצפים לראות כאלו שהמצוות גורמות להם לקום מהכיסא בשמחה ובמהירות.

סוף דבר: המורשת האמיתית

בסופו של דבר המורשת האמיתית שאנו משאירים לילדינו אינה רכוש או כסף אלא האופן שבו חיינו את חיינו. הזריזות במצוות היא התמצית של חיים מלאי משמעות. היא ההבדל בין קיום מצוות טכני לבין עבודת השם מלאה באהבה.

הילדים שלנו קולטים הכל. הם קולטים את החיוך שלנו כשאנו מברכים הם קולטים את המהירות שבה אנו ניגשים לעזור לאחר והם קולטים את הזריזות שבה אנו מקיימים את דברי התורה. בואו נשתדל שמה שהם יראו יהיה דגם ראוי לחיקוי. בואו נזכה להקים דור של זריזים דור של אוהבי השם שימשיכו את השרשרת המפוארת של עם ישראל מתוך חדווה ומהירות של קדושה.

הזריזות היא לא רק דרך פעולה אלא היא השפה של הנשמה. כאשר אנו מדברים בשפה הזו הילדים שלנו מבינים אותנו היטב והם ירצו לדבר בשפה הזו גם בעצמם. זהו הסוד של מיד ולדורות וזו המשימה הגדולה המוטלת על כתפינו בכל יום מחדש.