הרב אריה לוין: מה ההבדל בין דְּעוּאֵל לרְעוּאֵל - ואיך שתיקה הופכת לקִרבה אלוקית

פרשת במדבר פותחת את ספר "הפקודים" ברשימת נשיאי השבטים. לכל שבט - נציג, שם, וייחוס. יהודה עם נחשון בן עמינדב, יששכר עם נתנאל בן צוער, וכן הלאה. אלא שכאשר מגיעים לשבט גד, מתגלה שינוי מפתיע. בפרק א', שמו של הנשיא הוא אליסף בן דְּעוּאֵל. אבל בהמשך, בפרק ב', אותו האיש בדיוק נקרא אליסף בן רְעוּאֵל.

שינוי אות אחת - אבל מילה אחרת לגמרי.

האם מדובר בטעות סופר? ודאי שלא. חז"ל ובעלי התוספות עמדו על כך, והחיד"א (הרב חיים יוסף דוד אזולאי) העניק פירוש מופלא: לא טעות, אלא תהליך. מדְּעוּאֵל - לְרְעוּאֵל. כלומר: רע של האל, חברו של הקב"ה. איך הפך אדם רגיל לחבר של בורא עולם?

מה קורה כשלך לא נותנים - ואתה שותק?

שבט גד, בן זלפה שפחת לאה, לא זכה למעמד של דגל משל עצמו במסעות המדבר. דגל ליהודה - בן לאה. דגל לאפרים - בן רחל. דגל לדן - בן בלהה. וגד? לא קיבל. לא פנה, לא מחה, לא התרעם. שתיקתו הדהדה בשמיים.

אותה שתיקה, אומר החיד"א, הפכה אותו ל"בן רעואל". לא בן דְּעוּאֵל - מלשון "דֵעָה", חכמה. אלא בן רעואל - חבר של האל. שתיקה מכובדת, כשיש לה סיבה למרמור, הופכת לאור עליון.

גד בעבר הירדן - לא בריחה, אלא קרבה

לא במקרה היה זה שבט גד שפנה למשה רבנו בבקשה להתנחל בעבר הירדן. בהתחלה, משה גער בהם - "האחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה?". אך מאחורי בקשתם עמדה סיבה נעלמה: גד ידע שמשה לא ייכנס לארץ ישראל, ושחלקת קברו תהיה בעבר הירדן. הם רצו לשכון קרוב אליו, לדבוק בו גם לאחר מותו.

לא ביקשו מעמד - ביקשו קרבה.

שתיקה שמביאה חכמה - השדה חמד

בסיפור נוסף - אך הפעם מהדור האחרון - מסופר על רבי חיים חזקיהו מדיני, מחבר ה"שדה חמד", אשר בתחילת דרכו הוטחה בו עלילה חמורה. גברת נשכרה על מנת להשפיל ולבזותו בפומבי, ומי שתמך בו בעבר - הפנה לו גב בעקבות השמועה.

והוא? שתק.

רק לאחר ימים הודתה האישה שהכל שקר, וביקשה מחילה. רהב לבו של הרב מדיני לא הסתפק בסליחה - אלא דרש שלא יינזק האיש ששכר את העלילה, ואף ביקש להחזיר את המעלילה לעבודה. בזכות שתיקה זו, סיפר בעצמו, נפתחו לו שערי החכמה.

לסיום: מה ההבדל בין דהואל לרעואל?

אות אחת - ד'. מלהיות רק "בעל דעה", הוא הפך ל"חבר של האל". שתיקה במקום מחאה. ענווה במקום מאבק. שורש הרפואה הפנימית - הוא היכולת לשתוק כאשר האגו רותח. כמו גד, כמו השדה חמד, כמו משה בעצמו.

במקום בו נגמרות המילים - מתחילה האמת.

שבת שלום ומבורך - שנדע מתי לדבר, ומתי דווקא לשתוק.