"ויקחו לי תרומה": כשאנחנו נותנים לאחר אנחנו בעצם מקבלים לעצמנו

פרשת תרומה פותחת בפנינו צוהר לאחד הסודות הרוחניים העמוקים ביותר ביהדות. בעוד שבעולם הגשמי נדמה לנו שפעולת הנתינה מחסירה מאיתנו דבר מה, התורה מלמדת אותנו הסתכלות הפוכה לחלוטין. בשיחה מרתקת ומעוררת השראה, מסביר הרב עזרא שקלים כיצד הנתינה לזולת היא למעשה הדרך הבטוחה ביותר להעשיר את עולמנו שלנו, הן במישור הרוחני והן במישור הגשמי.

הפרדוקס של "ויקחו לי תרומה"

אחת השאלות המפורסמות שמעלה הפרשה נוגעת ללשון הפסוק "דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה". כל קורא מתחיל מבחין מיד בשינוי הלשוני התמוה. הרי אם מדובר בנדבה למשכן, היה על התורה לכתוב "ויתנו לי תרומה". מדוע אם כן משתמשת התורה בלשון קיחה?

הרב שקלים מסביר כי כאן טמון שורש העניין. כאשר אדם נותן מעצמו לאחר, בין אם מדובר בממון, בזמן יקר, בכישרון ייחודי או אפילו במילה טובה, הוא לא באמת מאבד דבר. להפך, הוא הופך לחלק מהדבר שהוא נתן. הכסף והחומריות הם זמניים וחולפים מהעולם, אך ברגע שאדם הופך אותם למעשה של חסד וקדושה, הוא מקבע אותם לנצח. אותה "תרומה" הופכת לקניין נצחי בנשמתו של הנותן, ולכן הוא זה שבעצם "לוקח" ומרוויח מהסיטואציה יותר מכולם.

כוחה של התרומה להפוך את המציאות

מעבר להיבט הנצחי, למצוות התרומה יש כוח אקטיבי לשנות את המציאות המיידית שלנו. הרב מציין כי המילה "תרומה" קרובה מאוד למילה "תמורה". בכוחה של הנתינה להמיר מצב קשה למצב טוב, ולהפוך גזירות קשות לישועות גדולות. הדבר בא לידי ביטוי במיוחד כאשר אדם נחלץ לעזרת נזקקים או תומך בלימוד תורה. באותו רגע שהוא משנה את מציאות חייו של האחר לטובה, הקדוש ברוך הוא פועל במידה כנגד מידה ומשנה את מציאות חייו של הנותן.

מעשה ביין שהפך לחומץ: סיפורו של הבן איש חי

כדי להמחיש את העיקרון הזה, מביא הרב שקלים סיפור מופלא המובא בספריו של הבן איש חי. הסיפור עוסק בשני סוחרי יין אמידים. אחד הסוחרים, שקינא בהצלחתו של חברו, החליט לפעול בדרכים עקלקלות כדי להזיק לו. הוא שכר אנשים שיפיצו שמועה זדונית בכל רחבי העיר, כאילו כל משלוח היין היוקרתי של חברו התקלקל והפך לחומץ.

כידוע, חכמינו לימדונו כי "ברית כרותה לשפתיים", ולדיבור יש כוח רוחני עצום לעצב את המציאות. באופן מדהים ומצער, השמועה הרעה אכן התממשה, וכל חביות היין של הסוחר הטוב החמיצו לחלוטין. בייאושו כי רב, פנה הסוחר אל הרב וביקש עצה לישועה. הרב הורה לו מיד: "לך ותמוך בנזקקים, החזק לומדי תורה, והקדוש ברוך הוא יעשה לך נס".

הסוחר לא היסס ופתח את לבו ואת כיסו בתרומות נדיבות. זמן קצר לאחר מכן, פרצה בעיר מחלת עור קשה שתקפה רבים מהתושבים. התברר כי התרופה היחידה והיעילה ביותר לאותה מחלה הייתה דווקא חומץ חזק ואיכותי. פתאום, כל אותו "יין מקולקל" הפך למצרך המבוקש ביותר בעיר. הביקוש היה כה גבוה עד שמחיר החומץ האמיר ועלה הרבה מעבר למחירו המקורי של היין. בזכות מצוות הצדקה והתרומה, מה שנראה כאסון כלכלי הפך לרווח עצום ובלתי צפוי.

סיכום: לכבד מההון שחננך השם

לסיום, מזכיר לנו הרב את דברי שלמה המלך במשלי: "כבד את השם מהונך". חז"ל דורשים על פסוק זה: אל תקרא "מהונך" אלא "ממה שחננך". לכל אחד מאיתנו יש משהו לתת. לאחד יש ממון, לשני יש פנאי וזמן פנוי, ולשלישי יש כישרון מקצועי שיכול לעזור לאחרים.

כאשר אנו משתמשים במתנות שחנך אותנו הבורא כדי להיטיב עם עולמו, אנו לא רק מקיימים מצווה, אנו בונים לעצמנו מחסן של זכויות נצחיות ופותחים פתח לברכה ולשינוי חיובי בחיינו. הנתינה היא לא פעולה של חיסור, היא פעולה של הכפלה. מי שנותן מלב שלם, יגלה תמיד שהוא מקבל הרבה יותר בחזרה.