המכתב הגיע מאוחר מדי, והתגובה של הרב הדהימה את כולם

יש רגעים בחיים שבהם שוררת שלווה, הכול מסתדר על מקומו, והאדם חש שפע, הצלחה ובהירות.

ולעומתם, יש רגעים שבהם נדמה כי החושך מכסה את הכול, המציאות מתערפלת, והלב מתמלא בשאלות ובכאב.

דווקא בתוך הפער הזה, שבין השפע והקושי, בין ההארה וההסתר, מלמד אותנו דוד המלך יסוד עמוק בעבודת ה': "להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות".

הבוקר מסמל את זמן האור, זמן שבו הדברים נראים מובנים וברורים. זה הזמן שהאדם יעצור לרגע ממרוץ החיים, להביט סביבו, ולהכיר בטוב לאפשר לו.

עליו להודות לבורא עולם על כל החסדים - הגלויים והנסתרים כאחד. ההצלחה אינה תוצאה של כוחו בלבד, אלא מתנת שמיים שיש להכיר בה בענווה.

דווקא כאשר הכול מצליח, קיים ניסיון גדול לשכוח את מקור הברכה. אז הדגש הוא "להגיד בבוקר חסדך" - לדעת להודות מתוך שפע ולא רק מתוך חסר.

מנגד, הלילה מסמל את זמן ההתמודדות. אלו רגעים של הסתר פנים, של קושי, ולעיתים אף של כאב עמוק.

כאן נבחנת האמונה האמיתית של האדם. לא אמונה שנובעת מנוחות או הצלחה, אלא אמונה יציבה, עמוקה, שאינה תלויה בדבר.

אמונה שיודעת לומר: גם כאשר איני מבין, גם כשהמציאות נראית קשה ואף הפוכה, אתה מנהיג את העולם.

וגם אם רע לי או כואב לי - אם זה ממך, הרי שאחרי ככלות הכול, הכול לטובה, גם אם איני רואה זאת.

רעיון זה מקבל ביטוי עוצמתי בפרשת בחוקותיי, החותמת את ספר ויקרא.

הפרשה מציבה בפנינו שני עולמות מנוגדים: עולם הברכה - "ונתתי גשמיכם בעתם", שפע, ביטחון ושלווה; ולעומתו עולם התוכחה - מציאות של מחסור, גלות, פחד וייסורים.

התורה אינה מסתירה את המורכבות, אלא מלמדת אותנו שיעור יסודי: שני המצבים הללו אינם סותרים זה את זה, אלא משלימים זה את זה כחלק מהנהגת העולם וכחלק מתהליך החיים.

הנה סיפור מרגש הממחיש את הדברים באופן מצמרר:

מסופר על הצדיק רבי אריה לוין, שכונה 'רב האסירים', שבביתו שררה עניות גדולה מאוד, ובתוך כך חלה בנו במחלה קשה והיה תלוי בין חיים למוות.

לא היו בביתו אמצעים בסיסיים, לא תרופות ואף לא מזון.

בתוך המצוקה הזו הופיע שביב של תקווה: נודע לרב כי נשלח אליו מכתב מיהודי מאנגליה ובו כסף גדול שיכול להציל את בנו.

אלא שבאותם ימים המכתבים היו מגיעים תחילה לראש הקהילה.

כאשר הרב ביקש לברר, נאמר לו שאין על המעטפה כתובת מלאה אלא רק שם, וייתכן שיש אדם נוסף בשם זה.

נאמר לו להמתין עד שיוודע הדבר.

"אולי יש אריה לוין נוסף", אמר ראש הקהילה בהיתממות. "תן לי לברר ואם אהיה בטוח שהמכתב ממוען לך, אביא לך אותו".

לאחר שבוע הגיע הלה למסור לרב את המכתב.

הרב אמר לו כי כבר אין צורך במכתב.

"אבל מה עם הבן?" תמה האיש.

ורבי אריה נענה: "לצערנו אתמול הוא נפטר, וממילא אין כבר את מי להציל".

אף על פי כן, הרב לא בא בטענה ולא בכעס. הוא קיבל את הדין באהבה, מתוך אמונה עמוקה כי גם מה שנראה כהסתר טומן בחובו הנהגה אלוקית מדויקת.

זהו יסוד האמונה היהודית: לדעת להודות בבוקר ולהאמין בלילה. לחיות חיים של הכרת הטוב לצד קבלת הניסיון.

כי בסופו של דבר, "כל דעביד רחמנא לטב עביד" (ברכות ס), כל מה שעושה הקדוש ברוך הוא - לטובה הוא עושה.

וכאשר האדם מפנים זאת באמת, גם בתוך החושך מתחיל להופיע אור פנימי, שקט ואמונה, עד שהחושך עצמו מתחיל להאיר.

נתפלל לבורא עולם שנזכה לחיות בחיים של אור ושמחה, ובכל עת נודה ונשבח את מי שאמר והיה העולם.