איך מזהים את הערב רב שנמצאים היום בתוכנו?

בשיחה מרגשת משתף הרב עזרא שקלים בתובנות עמוקות בנוגע לאחד האתגרים הגדולים ביותר המלווים את האומה היהודית מאז ומתמיד. מדובר בסוגיית אנשי ה'ערב רב', אותה קבוצה שהצטרפה לעם ישראל ביציאת מצרים ומאז ועד היום מהווה מקור לקשיים, למחלוקות ולצרות רבות הפוקדות אותנו. כדי להבין את המציאות המורכבת שבה אנו חיים כיום, עלינו לחזור אחורה בזמן אל המדבר, אל המקום שבו הכל התחיל, ולראות כיצד אותם דפוסים היסטוריים חוזרים על עצמם גם בימינו אנו.

ההיסטוריה מלמדת אותנו כי כל הסכסוכים, הפילוגים והמלחמות שבהם אומות העולם קמות עלינו לכלותנו, יונקים את כוחם מהנזקים שגורמים אותם אנשים שאינם חלק אמיתי ומהותי מעם ישראל. הם אולי נמצאים בתוכנו פיזית, אך מבחינה רוחנית ונשמתית הם מנותקים מהשורש היהודי. השאלה המתבקשת היא כיצד ניתן לזהות אותם? איך אפשר להבחין בין מי שבאמת כואב את כאבה של האומה לבין מי שרק מבקש להחליש אותה מבפנים?

התשובה לכך טמונה בסיפור המפורסם על משפט שלמה. כזכור, שתי נשים הגיעו אל המלך החכם באדם, כשכל אחת מהן טוענת כי התינוק החי הוא בנה שלה. כאשר הורה המלך להביא חרב ולחתוך את הילד לשניים, התגלתה האמת במלוא עוצמתה. האם האמיתית, שרחמיה נכמרו על בנה, זעקה ואמרה כי היא מוותרת על הילד ובלבד שיישאר בחיים. לעומתה, האישה השנייה, שלא היה לה קשר דם או רגשי לתינוק, אמרה בקרירות כי מוטב שיחתכו אותו כך שלא יהיה שלה וגם לא של חברתה. זהו הסימן המובהק ביותר. למי שאין קשר פנימי, אין גם רחמים.

כאשר אנו מתבוננים על המתרחש בימינו, אנו רואים את אותו הדבר בדיוק. ישנם שני סימנים מרכזיים המאפשרים לזהות את אלו שאינם שייכים בנשמתם לעם ישראל. הסימן הראשון הוא התנהלותם בזמני מצוקה. נזכור את חטא העגל במדבר, שם ניצלו אנשי הערב רב את העובדה שמשה רבנו התעכב בירידתו מהר סיני. במקום לפנות אל הקדוש ברוך הוא באמונה, הם חיפשו כוח חדש, מנהיגות אחרת, ודרשו עגל מזהב.

בכל דור ודור יש לעולם את עגל הזהב שלו. פעם זו הכלכלה, פעם זו מערכת משפט שאינה מבוססת על חוקי התורה, ופעם אלו אידאולוגיות זרות שמבטיחות ישועה במקום האמונה בבורא עולם. אותם גורמים תמיד נמצאים במוקדי הכוח, ותמיד יודעים לנצל רגעי משבר של עם ישראל כדי לזרוע פילוג ולהרחיק אותנו מאבינו שבשמים. הם אינם מחפשים את קרבת השם, אלא את הכוח והשליטה, גם אם המחיר הוא פגיעה אנושה באחדות העם.

הסימן השני, והוא הכואב מכולם, הוא האכזריות. כאשר עם ישראל נמצא בשעת צרה וצוקה, כשאנו נמצאים במלחמה קשה, כשטיילים נופלים על ערינו וכשחיילינו היהודים מוסרים את נפשם בחזית, היהודי האמיתי מרגיש את הכאב בכל נימי נפשו. יהודי אמיתי לא יכול להישאר אדיש לסבל של אחיו. הוא יניח בצד את כל המחלוקות ואת כל הוויכוחים, ויתאחד בתפילה ובאהבה למען הצלת הכלל.

לעומת זאת, אלו השייכים לערב רב ממשיכים במסע הרדיפה שלהם גם כשהדם נשפך. הם עסוקים בפילוג, ברדיפה נגד הדת ובסכסוכים פוליטיים ושלטוניים בזמן שעם ישראל כולו זועק לעזרה. חוסר היכולת שלהם להזדהות עם הכאב הלאומי, והעדפת האינטרס האישי או האידאולוגי הצר על פני הצלת חיים, היא ההוכחה הניצחת לכך שהם אינם מחוברים לשורש של עם ישראל. הם אינם חלק מאיתנו בנשמה.

המסר שחייב לצאת מכל זה הוא הצורך הקריטי באחדות ובאמונה. כשאנו רואים את המציאות הזו, עלינו להבין שהתיקון נמצא בידיים שלנו. ככל שנרבה באהבת חינם, ככל שנתחזק באמונה בבורא עולם ונבין כי רק הוא זה שמוביל ומנהיג אותנו, כך נחליש את השפעתם של אותם גורמים מפלגים. האחדות היא כלי הנשק העוצמתי ביותר שיש לנו מול כל אויב, בין אם הוא מחוץ ובין אם הוא מנסה להחליש אותנו מבפנים.

עלינו להתפלל שהקדוש ברוך הוא יעקור מתוכנו את כל אותם כוחות של פירוד. כשאנו עומדים יחד, כתף אל כתף, בלב אחד ובתפילה אחת, אנו יוצרים חומה רוחנית ששום דבר לא יכול להבקיע. האמונה הפשוטה והתמימה בצדקת הדרך ובקשר הבלתי ניתן לניתוק בינינו לבין הקדוש ברוך הוא היא שתביא לנו את הישועה. בזמנים של חוסר ודאות, עלינו להביט זה בזה ולראות את האחווה, את הרחמים ואת הערבות ההדדית שמאפיינת את היהודי המאמין.

לסיכום, הדרך אל הגאולה ואל השקט המיוחל עוברת דרך זיכוך הלבבות. עלינו להשליך מעלינו את כל עגלי הזהב המודרניים ולחזור אל המקורות שלנו. כאשר נהיה מאוחדים באמת, מתוך אמונה יוקדת, אומות העולם יביטו בנו בהערצה וביראת כבוד. הן יראו את האור הגדול שבוקע מתוך האחדות היהודית ויבינו שעם ישראל הוא אור לגויים. מי ייתן ונזכה לבשר בקרוב בשורות טובות, ישועות ונחמות, ושנראה במו עינינו את ניצחון האמונה והאחדות על כל גורם המבקש להפריד בינינו לבין אבינו שבשמים.