"אני מסתדר לבד עם הילדים", התוצאה - קורעת מצחוק

כולנו מכירים את הרגע המכונן הזה בבית היהודי: המודעה על "נופש נשים" מתפרסמת, והאישה מתחילה לפנטז על שקט, בריכה ומישהו אחר שמכין חביתה. בשיחתו הקורעת מצחוק, הרב ליאור גלזר לוקח אותנו אל מאחורי הקלעים של משפחה אחת, שם הבעל החליט להוכיח שהוא יכול לנהל לבד את הבית.

זה התחיל כשבעל הבית ראה את המודעה והחליט להיות הלארג' של השנה. "לכי לנופש, תתאווררי," הוא אמר לאשתו בביטחון של אריה שזה עתה סיים דף גמרא. האישה, שהכירה את הסחורה, שאלה בהיסוס מה יהיה עם חמשת הילדים. "גברת, אני בערב שבת בבית הכנסת מרדים שלוש מאות איש בדרשה אחת, אז חמישה ילדים קטנים ינצחו אותי?". היא יצאה לדרך, והוא נשאר לנהל את הממלכה.

אלא שמתברר שלתת דרשה בבית כנסת זה משחק ילדים לעומת להרדים ילדים בבית. כשחזרה האישה אחרי הנופש, היא לא ידעה אם לצחוק או להתקשר למוקד חירום. הבית נראה כמו אחרי פוגרום, ילד אחד נרדם על השולחן כאילו הוא מנה עיקרית, השני מצא שנוח מאוד לישון על המקרר, והשלישי בכלל התמקם מתחת לבר המים, אולי כדי להיות קרוב למקורות.

השיא המתין לה בחדר השינה. שם, בתוך השקט המופלא, שכב הבעל בשינה עמוקה. הוא היה לבוש בפיג'מה מפוארת מתקופת הבן איש חי, נעל כפכפים מימי הרב צדקה חוצין, וחבש כובע של גמד.

בבוקר, כשהתעורר הגיבור למראה המהומה, הוא לא התבלבל לרגע. כשנשאל איך הגיעו הילדים למקומות הלינה המשונים הללו, הוא שלף את התירוץ החינוכי המושלם. "נזכרתי במה שהרבנים תמיד אומרים," הוא הסביר בעיניים נוצצות, "העיקר בחינוך זה דוגמה אישית. אם אני לא אראה להם איך ישנים ביישוב הדעת ובמסירות, איך הם ילמדו בעצמם?".

הרב גלזר מסיים את הסיפור עם מסר אופטימי לכל ההורים העייפים שבינינו. אנחנו אחראים רק על ההשתדלות, הוא מזכיר בחיוך, התוצאות הן כבר עניין של שמיים. אם ניסינו להרדים ובסוף נרדמנו בעצמנו, לפחות עשינו זאת מתוך כוונה טובה. עצמאות אמיתית, לפי התורה, היא היכולת להשפיע על הסביבה שלנו בדרכנו המיוחדת, גם אם זה אומר להעביר לילדים את אומנות השינה המושלמת בסייעתא דשמיא.