חלום היער האנכי שהפך לסיוט - הדיירים ברחו מהמגדלים

במחוז סצ'ואן שבדרום מערב סין, אזור שהתפרסם בשל קצב הפיתוח האינטנסיבי שלו, נסללו כבישים מהירים ותשתיות מודרניות שהפכו אזורי כפר רבים לערים שוקקות בתוך זמן קצר. הכביש המהיר הראשון שחצה את האזור פתח בפני חקלאים רבים אפשרות לעבור מהכפר לעיר, ולכאורה ליהנות מחיי נוחות, שירותים ומרכזים עירוניים חדשים. למרות זאת, המעבר החד מהשדות והעצים אל דירות גבוהות וצפופות לא מחק את הגעגוע לנוף הפתוח, לצמרות הירוקות ולתחושת המרחב שאפיינה את החיים החקלאיים.

המציאות האקלימית בסצ'ואן מקשה עוד יותר על תושבי הערים: כמעט כל השנה מלווה בגשמים, לחות גבוהה ושמיים אפורים, כשבשל הטופוגרפיה ההררית והערפילים המתמשכים ימי השמש נדירים במיוחד. לכך מצטרף זיהום אוויר כבד מעל צ'נגדו, העיר המרכזית במחוז, שמעמיק את תחושת הכבדות והעומס ברחובות. לא במקרה נולד שם פתגם מקומי המתאר כיצד הופעת השמש היא אירוע כל כך חריג, עד שכלבי סצ'ואן נובחים עליה כאשר היא סוף סוף יוצאת מבין העננים.

על רקע המציאות הזאת התפתח רעיון ה"יער האנכי" בבנייה אדריכלית, שנועד להחזיר את הירוק אל תוך חיי היומיום של דיירי המגדלים. מקור ההשראה היה זוג מגדלים במילאנו שתוכננו כמבני מגורים מקיימים, ובהם מאות עצים, אלפי שיחים ועשרות אלפי צמחים שנשתלו על המרפסות והחזיתות. ההצלחה שם הובילה ליוזמה שאפתנית עוד יותר בצ'נגדו: מתחם מגורים גדול המורכב משמונה בניינים בני כשלושים קומות כל אחד, שבתמונות נראה כמעט כמו חלום דמיוני של יער תלוי מעל העיר. לפי החזון, הצמחייה האדירה אמורה הייתה לספוג כמויות משמעותיות של פחמן, לייצר חמצן, לרכך רעשים, לצנן את פנים הדירות וליצור קשר מחודש בין האדם לצמח גם בגובה רב.

אלא שבצ'נגדו החזון הירוק נתקל במבחן המציאות והתרסק. אף שהדירות במתחם כמעט כולן נמכרו, בפועל רק קומץ משפחות עבר להתגורר בו, לאחר שהתברר שהג'ונגל שנשתל על המרפסות הפך למוקד משיכה ליתושים וחרקים. היעדר תחזוקה מסודרת לצמחים, מים עומדים ופינות צל לחות בין הבניינים יצרו תנאים אידיאליים למפגעי יתושים, והפכו את החיים שם לבלתי נסבלים עבור מי שניסה להתיישב במתחם. כך הפך "גן עדן אורבני" מתוכנן למקום שדייריו נמלטים ממנו, והטבע הלא מטופל חזר ולקח את הבכורה על פני התכנון הקפדני.