חקלאות של ישועה: כל עץ גדול מתחיל בזרע קטן

השליחות בראי פרשת תזריע

"אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר", זו המציאות ואין אחרת. מה שהאדם יזרע - זה מה שהוא גם יקצור. מי שזרע בשדהו שעורים, יקצור לבסוף שעורים. לא ייתכן שיקצור חיטים.

מציאות השפע האלוקי, שמהקב"ה נמשכת חיות בכל רגע ורגע, משולה ל"איש", לזכר. כך מסביר רבי לוי יצחק מברדיצ'ב. העולם המקבלים, המושפעים, מאותה חיות נקראים "אישה", חלק הנקבה שבעולם.

המתנה שקיבל עם ישראל מהקב"ה היא היכולת לעורר את רחמיו בכח מעשיהם הטובים. אבל השתלשלות המתנה הזו מפליאה עוד יותר: הרחמים שהם מכוחו של הזכר, מאפשרים לנו להשפיע טוב על כל הבריאה כולה.

"זורע צדקות ומצמיח ישועות", נאמר על הקב"ה. כי זו דרכו של ה' יתברך - זורע את צדקותיו בכל רגע. בכל עת יש פוטנציאל לישועה. כאשר מגיע הזמן צומחת לה הישועה שכבר נזרעה לפני כן והתפתחה מתחת לפני השטח. כך גם אנחנו מתפללים שהקב"ה יצמיח לנו את הישועה שאנו זקוקים לה.

לא בכדי חודש ניסן הוא חודש הגאולה. זמן האביב והפריחה הוא הזמן הכי טוב להתחדשות והתחלה חדשה. הסוד הוא שכל דבר גדול וטוב, מתחיל איפשהו, ברגע קטן של זריעה. כל כך קטן, כמו דקירת המחט. ""פִּתְחוּ לִי פֶּתַח כְּפִתְחוֹ שֶׁל מַחַט וַאֲנִי אֶפְתַּח לָכֶם כְּפִתְחוֹ שֶׁל אוּלָם".

הקב"ה מגלה לנו שכל מה שדרוש מאיתנו כדי שדבר מסוים שאנחנו מעוניינים לשפר ולהצמיח אכן יצמח, הוא להתחיל. "תתחילו ואני כבר אגרום לזה לעבוד", ככה פשוט. בלי חשבונות של איך ומה.

בחור אחד שמישהו מבני משפחתו נפטר לא עלינו, הגיע לנחם בימי השבעה. במקרה, הבחור שמאוד רחוק מתורה ומצוות, נפל על דרשה של רב שהגיע לאוהל האבלים. הוא ישב והקשיב בזמן כל הדרשה לעילוי נשמת קרובו. אבל כשיצא משם, גם ההרצאה יצאה - שלא לומר התנדפה - ממוחו. הוא המשיך בחייו כרגיל.

עברו כמה שנים והבחור נקלע למעין צרה אישית. סיטואציה מורכבת, אבל משום מה הוא הרגיש שהיא הייתה מוכרת לו. פשפוש קצר בזיכרון והוא הבין מאיפה: הייתה זו הדרשה שנשא הרב. הדברים רוממו את רוחו וסייעו לו באותה שעה קשה.

לאט לאט, בצעדי תינוק, הוא התחיל להפנים וליישם את דברי הרב הנושנים, לא עבר זמן קצר והוא עלה על דרך המלך. כשהוא שמע את אותה הרצאה לפני שנים, הוא לא ידע שהיא תהיה חבל ההצלה שישנה לו את החיים.

כל עניינו של האדם הוא להתחיל את ההתעוררות מלמטה על מנת שהיא תמשיך מלמעלה. אם אדם מגיע למקום העבודה, אין לו שום מושג כיצד חיוך או מילה טובה ישפיעו על העמית שלצידו. וגם חברה לא יודעת מה יצא מזה שגררה את שכנתה לשיעור תורה.

כאשר האדם מבין שכל מה שהבורא רוצה ממנו זה התעוררות קטנה, לא להרפות מחוט ההשתדלות. יהיה מה שיהיה. ההבנה הזאת היא גלגל ההצלה שלו. למשל, אדם שהעובדה שהוא מעשן הפריעה לו. לכן יצר לעצמו רשימה מה לא בריא בזה על מנת שיהיה לו תמריץ להפסיק.

יום אחד הוא קם וקיבל החלטה שהוא מפסיק לעשן, ועשה עם עצמו תנאי - אם כל יום יצליח להימנע מעישון, הוא ישים את הכסף של הסיגריות בצד, לחיסכון. בסוף התקופה, החליט, אחרי שהצטבר שם כסף - יקנה לעצמו משהו שהוא אוהב.

מאז כבר עברו שנים רבות, וברוך ה' הצליח להתמיד בהחלטה הקשה. היום הוא כבר מרגיש יותר טוב, וגם את הבריאות שלו הוא קנה במו ידיו. הכל התחיל מאותו היום של ההחלטה הקטנה, היומית. הוא התחיל והקב"ה המשיך ועזר לו.

לכל אדם יש חלומות שהוא רוצה. אם זה להפסיק לעשן או לרדת במשקל, או לעבוד במקום שהוא אוהב במקום ללכת לעבודה שהיא "סבל" מבחינתו. הצעד הראשון הוא לרשום לעצמו את המטרה ולחשוב "האם המטרה שלי היא בת ביצוע? מה מונע בעדי לעשות רשימה של בעד ונגד ולציין מה הקושי שלי?". משם, ככה מובטח, הדרך כבר סלולה. רק לזרוע. 

להצלחת החיילים, לרפואת החולים, להשבת השבויים, לעילוי נשמת כל הנספים וכן לגאולה השלימה