להתרכז בחיובי. איך הופכים את סדר המחשבה הקודרנית?

חוויות חיוביות

כעיקרון, חשוב שהאדם המרגיש מדוכדך – יקציב לעצמו פרק זמן בין שלש לשבע דקות, פעמיים ביום, שבו יתרכז בחוויה חיובית. בהמשך – ניתן להעלות את המינון לשלש פעמים ביום, וכן הלאה.

את התוצאות, אין טעם לנסות לבחון אחרי יום או יומיים. יש להמתין לפחות שבוע, לפני שמתחילים לבחון האם ישנו שינוי כלשהו.

אם נשים לב, תהליך ה'בדיקה' – הינו למעשה תהליך שיפוטי, ותהליך שיפוטי – עומד בסתירה מטבע הדברים לחוויות חיוביות... מאידך, אין זו סיבה להמשיך ולהשתמש בעצה כלשהי – מבלי לבחון את יעילותה! ובכן, מה לעשות? אם לא נבחן את התוצאות – כיצד נוכל לדעת האם הדרך בה אנו צועדים אכן יעילה ומועילה? ומאידך, אם נבחן אותן – הרי שבכך אנו מעקרים מכל ערך את החוויה החיובית שאנו מנסים ליצור!

אולם לאמיתו של דבר, התשובה פשוטה מאד: יש לערוך בחינה 'אובייקטיבית' - בכדי לוודא התקדמות, אולם את הבחינה הזו – יש לערוך אחרי שבוע לפחות, שבמהלכו נספיק לחוות את החוויה החיובית שיצרנו. ככל שנצליח במהלך השבוע לחשוב פחות על תוצאות התהליך, ולהתמקד בחוויה כשלעצמה - כך גדלים הסיכויים לכך שבסופו של אותו שבוע נצליח באמת לראות התקדמות ממשית ומשמעותית.

דירוג תחזיות

ועוד כלי נוסף: דירוג תחזיות. אדם המוצא את עצמו במצב מדוכדך, יכול לבחון את הפעילויות שבכוונתו לבצע במהלך השבוע, ולנסות דווקא כעת, כשהוא שקוע בדכדוך – להעריך עד כמה הפעילויות הללו תגרומנה לו להרגיש טוב עם עצמו, כאשר לצידה של כל פעילות הוא יציין את שיעור החוויה החיובית הצפויה, בין אחד לעשר.

הניסיון מלמד, שבדיעבד יתברר, כי עוצמת החוויה החיובית שיחוש אותו אדם – תהיה גבוהה באופן משמעותי מכפי שהוא שיער. ההערכה הראשונית, המתבצעת מתוך עומק תחושת הדכדוך ומהמקום הזה המערכת השיפוטית אף פעם לא תהיה אובייקטיבית.

היא תשקף את הלך רוחו המדוכדך של האדם ברגע הנוכחי לפני ה"טיפול", בעוד בשעת האמת אחרי שהאדם יתחיל בעשייה – סביר להניח שמצב רוחו יהיה מרומם יותר, מה שיאפשר לו לחוות סיפוק ולהרגיש הרבה יותר טוב מכפי ששיער.

יותר מכך: ככל שהאדם יצבור עוד ועוד חוויות חיוביות במהלך השבוע – כך הוא יוכל יותר ויותר להאמין שיש סיכוי לעתיד טוב יותר, וממילא, הנאתו תגבר, ועוצמת החוויה החיובית שהוא יחוש – תהיה גבוהה לאין שיעור.

לא 'להיתקע' בעבר

אלא שלעיתים קרובות, אנשים נשארים תקועים בעבר. במקום לייצר חוויות חיוביות, שתדחקנה את משקעי העבר – הם מתמקדים דווקא בעבר, ו'מסבירים' לעצמם מדוע מצב הרוח המדוכדך שלהם מוצדק. הבעיה היא, שגם אם עובדתית זה נכון, ואכן האדם עבר חוויות לא קלות בעבר – ההתמקדות בבעיות אלו לא תקדם אותו בדרך אל הפתרון, אלא להיפך: חוסר המעש והמחשבות הבלתי פוסקות על המסכנות בעבר – יקבעו את המצב יותר ויותר!

הדרך להיחלץ מתחושת דכדוך וחוסר מצב רוח, הינה באמצעות יצירת הווה ועתיד טובים יותר. ככל שהאדם יתמקד בחוויות החיוביות שישנן בהווה או שצפויות בעתיד – כך הוא יוכל יותר ויותר להכניס את העבר לפרופורציות הנכונות, לאפשר לעצמו להתקדם לקראת עתיד טוב יותר, ולהפנים שהוא אדם טוב יותר מאשר העבר שלו, ושהוא מרומם יותר מאשר המשברים שפקדו אותו בעברו.

לעומת זאת, כשהאדם 'תקוע' בעבר, ועסוק באופן אובססיבי במחשבות על העבר, כמו למשל: "הלואי ויכולתי לשנות את העבר!", או "הדברים הטובים בחיי לא יחזרו יותר!"; ככל שהאדם עסוק יותר ויותר בהתרפקות על זיכרונות העבר, או בתחושת בושה וחרטה על מעשים שעשה – הוא למעשה מקבע את העבר, והופך את העבר לעתיד שלו... וזו החמצה חסרת תועלת לחלוטין!

כמובן, אין הכוונה לשלול את הרעיון של 'חשבון הנפש'. מדובר ברעיון מרכזי בתורת המוסר והחסידות, רעיון המופיע כבר בזוהר הקדוש (שם מוצאים אנו את ההגדרה: "מארי דחושבנא" – כלומר: בעלי החשבון-נפש, אלו שאינם חיים על פי 'האוטומט' שלהם).

ובכל זאת, אם חשבון הנפש מביא את האדם תמיד למסקנות שליליות – כנראה שהוא אינו מתבצע בצורה הנכונה. חשבון נפש ראוי ובריא – הינו חשבון נפש שמשאיר את האדם עם תקוה ביחס לעתיד, ולא עם חבילות של ייאוש ותסכול ביחס לעבר! (ליקוטי אמרים תניא פכ"ו).

ואמנם, כך מוצאים אנו בדבריו של החכם מכל אדם, שלמה המלך, בספר משלי (י"ד, כ"ג): "בְּכָל עֶצֶב יִהְיֶה מוֹתָר וּדְבַר שְׂפָתַיִם אַךְ לְמַחְסוֹר"! כלומר: ה'עצבות' – אינה מהוה מעלה כשלעצמה, אלא רק בה במידה שהיא מובילה ליתרון כלשהו... אם היא נשארת בגדר של 'מס שפתיים', מבלי לחולל שינוי אצל האדם – הרי שהיא אינה אלא בגדר 'חסרון'!

אלא שלעיתים, הרבה יותר קל לאדם לשקוע ברחמים עצמיים, ולהנציח את המסכנות של עצמו – במקום לקום ולעשות מעשה. הרבה יותר פשוט להישאר במצב של חוסר אונים, שמעניק מעין 'פטור' מעשיה, ושחרור מהאחריות והמחויבות לדאוג לעתיד טוב יותר!

הרחמים העצמיים, מרדימים את כושר העשייה של האדם, ואינם מאפשרים לו לגלות מי הוא יכול להיות באמת... בדיוק להיפך: הם מקבעים אותו במחשבה על מי שנדמה לו שהוא כעת: יצור חסר אונים!

לכן, אם האדם מרגיש שהוא נשאב למחשבות קודרות על העבר, מומלץ לו להקדיש למחשבות הללו זמן תחום –חצי שעה ביום, למשל, ובשאר הזמן – לא לאפשר את המחשבות הללו. כאשר הן בכל זאת מופיעות – יש להסיח את הדעת למחשבות אחרות, חיוביות, ביחס לעתיד – במקום ביחס לעבר. את שפת הייאוש – יש להחליף בשפת החזון והתקווה!

כמו כן, חשוב לזכור, שבדיוק כפי שבשעה שאנו נמצאים במצב רוח מדוכדך אנחנו צובעים את העתיד בצבעים קודרים, כך בדיוק אנו צובעים גם את העבר באותו האופן... לא תמיד המציאות בעבר הייתה קודרת כפי שהיא נראית לנו כעת, בשעה בה אנו נמצאים במצב רוח מדוכדך! לא בהכרח שהיינו גרועים כל כך, ולא בהכרח שהכישלונות שלנו היו משמעותיים כל כך!

בשעת האמת – לא תמיד נוכל לזכור זאת. אולם חשוב שהידיעה הזו תישאר ברקע – בכדי שברגעים של שלווה, נוכל לעזור לעצמנו לחזור לפרופורציות...