אני מרגיש שיש בבית אפליה. בזמן שלאחי הגדול סולחים על הכל כי הוא הגדול, ולאחי הקטן מוותרים על הכול כי הוא הקטן, רק ממני דורשים בלי להתפשר. זה מעצבן. איך אפשר להתמודד עם זה?

 

אהובי היקר, תחושת האפליה והתסכול שאתה מתאר היא מוכרת וטבעית מאוד. כשאתה מרגיש באמצע - מול אח גדול שמקבל עצמאות ואח קטן שמוותרים לו, קל מאוד להרגיש שכל הנטל נופל עליך, ולצבור על זה כעס ומרמור.

ברוב המוחלט של המקרים זו בעיקר תחושה שלך ולא אפליה מכוונת.

לכל גיל בבית יש את הכללים, המותר והאסור שלו. מה שמתאים לאח הגדול לא מתאים לקטן, ומה שדורשים ממך לא דורשים ממי שעדיין לא בגר. ההורים רואים בך אדם אחראי, בוגר ומלא כוחות, ולכן הם דורשים ממך לא כי הם אוהבים אותך פחות, אלא מפני שהם סומכים עליך יותר! עליך לקבל את זה בעין יפה ולא לכעוס מזה. כשהורים דורשים ממך, זה מפני שאתה יקר לליבו של הבית ויש לך המון מה לתת.

כשאנחנו עסוקים בהשוואות, הלב מתמלא ברעל של קנאה. כשאנחנו דנים את ההורים לכף זכות ומבינים שהם פועלים מתוך לקיחת אחריות על כולם, הכעס נעלם.

ה' ברא אותך עם שליחות ייחודית וכוחות מיוחדים רק לך. אל תסתכל הצידה על האחים; תתמקד בצמיחה האישית שלך, במסוגלות שלך, ובקשר הישיר והאוהב שלך עם ההורים.

אם עדיין קשה לך, שב עם ההורים רגוע. אל תבוא בהאשמה, אלא שתף אותם מהלב: "אני מאוד רוצה לעזור, אבל לפעמים מרגיש לי קצת עמוס. אשמח להבין איך אתם רואים את הדברים". שיח כזה יפתח את הלב ויביא להבנה הדדית.

תביט על המקום שלך בבית מתוך גאווה על מי שאתה ועל האמון שנותנים בך, ותראה איך הכעס מתחלף בסיפוק ובשלווה.